עכשיו אני מבינה על מה דיברתם.

כל השנים האלה, בכל הסרטים שראיתי ובכל הספרים שקראתי, שמעתי
על זה, ורק עכשיו קלטתי. עכשיו כשהכרתי אותך.

תמיד היינו חברות, ותמיד אמרנו שאנחנו כל-כך מתאימות, שאנחנו
חייבות להיות חברות הכי טובות. אבל אני דפקתי את זה תמיד, כי
הייתי דבוקה לקבוצת החברות הקבועה שלי ולא נתתי לך צ'אנס.

קיץ 2002. הייתי במצב הכי קשה בחיים שלי. חברות שלי נטשו אותי,
ואני בו זמנית עזבתי אותן כי הבנתי בעצם שהרבה יותר טוב לי
לבד. איבדתי את האמון בחברות ונשארתי לבד. אבל בצורה מעוותת
כלשהיא, הרגשתי בודדה, למרות שההתנתקות הייתה מרצון. ובנוסף
לכל הייתי צריכה להתגבר על הפרידה הכואבת מהחבר של מעל שנה.
כל החודשיים האלה סבלתי - התפתלתי במיטה, בכיתי והדחקתי את
העובדה שאני נמצאת במצב נוראי. התעסקתי בדברים אחרים ואמרתי
לעצמי שאין מצב שאני הבעיה פה - זו החברה, הסביבה והמדינה הזו.
אני עוברת לגור במקום אחר כשאני אהיה גדולה!
אבל הבעיה כן הייתה אני, באיזשהוא מקום... אני התנתקתי.
אני הייתי חסרת ביטחון. אני הרגשתי חרא. אני הדחקתי הכל.
אני הייתי בודדה.

ואז את הגעת.

לקראת סוף הקיץ איכשהוא חזרנו להיות בקשר. אין לי מושג איך זה
קרה, עוד באמצע החופש הגדול... אבל היית שם פתאום. ועודדת
אותי. ומצאתי את עצמי מדברת איתך שעות על גבי שעות בטלפון, על
כל מיני נושאים, ובעיקר על החרא שהיה לי אז. וגרמת לי פתאום
לראות את החיים אחרת. החלטתי שעכשיו זה הזמן להכיר אותך יותר
טוב, להיות חברה שלך.

בתחילת השנה בבית-הספר תמיד היינו ביחד. הלכתי איתך, גאה
שחזרתי לעצמי, והסתכלתי על החברות הקודמות שלי מלמעלה - עוד
הייתה בינינו עוינות.
בהתחלה לא שמתי לב לזה, אבל השתניתי לגמרי. הפכתי למישהי יותר
בוגרת, יותר בטוחה בעצמה. רק מי שהכיר אותי לפני יכול להבין מה
בדיוק עברתי. אני לא מכירה את עצמי יותר! אני כבר לא שמה על אף
אחד, לא אכפת לי מה אומרים לי, ואני הרבה יותר מכירה את עצמי
ממקודם. כמו שמישהו שאני מאוד אוהבת אמר לי: "חזרת מהודו, רק
בלי להיות בהודו."

היית שם. הבחורה המדהימה ביותר שהכרתי מימיי. את כל-כך אכפתית,
כל-כך דואגת לכולם, כל-כך מיוחדת. יש לך את הדברים המיוחדים
האלה שעושים אותך - אותך. ואני מוצאת את עצמי משוועת להיות
כמוך ברגעים מסויימים - חזקה כמוך, אוהבת כמוך, מיוחדת כמוך.

על גבי דף זה אני רוצה להגיד לך תודה. כל מה שעברתי - זה
בזכותך.
תודה שאת שם בשבילי.
תודה שאת מחבקת אותי כשאני בוכה.
תודה שאת עוזרת לי לנסח דברים יפים להגיד לו כשאני מתקשה.
תודה שתמיד תמכת בי.
תודה שאת תמיד סולחת לי למרות שאני יוצאת הכי בת-זונה.
תודה שאת נותנת לי הרגשת ביטחון.
תודה שאת תמיד צוחקת איתי.
תודה שאת מבריזה איתי משיעורים.
תודה על כל הבדיחות הפרטיות.
תודה על המחנה אומנויות.
תודה על כל הלייט-נייט צחוקים.
תודה שאת בוכה לי כשקשה לך.
תודה שאת אומרת לי דברים יפים.
תודה שאת מגלה לי דברים.
תודה שעזרת לי למצוא את עצמי.
תודה שאת גורמת לי להרגיש שאני חשובה למישהו.
תודה שגרמת לי להבין על מה מדברים בספרים.
תודה שאת החברה הכי טובה שלי.
תודה שאת הכל בשבילי.

אור, כמו השם שלך, את הבאת לי אור לחיים.

אני אוהבת אותך.

עכשיו אני מבינה.