כשעמדתי שם, בגשם הנוטף
סחוט, ועצוב, וגמור ועייף.
כשחשבתי שאני בסך הכל טעות
עוד נפש הנידונה למות
תהיתי, מה עוד נותר לי לעשות?
תעיתי...  אוד בתוך הרחובות.
חיפשתי לי קצת שקט רטוב
אולי למצוא עוד אדם עזוב.
הרגשתי שהנה, זה עוד מעט נגמר
הרגשתי. ויותר זה כבר לא שינה דבר.
חיפשתי מעט נחמה במישהו אחר
ואז הגעת.
מבט קל אליי נתת.
והתקרבת ללטף את שערותיי
ורעדת כשנישקת את שפתיי
והבנתי, שלך בדיוק חיכיתי.
והפנמתי, שלא משנה עד כמה ניסיתי
זה לא היה אני, שבאת להציל
זה היה את העולם, הרקוב, הרעיל.
ושם עמדת בשבילי, בים הרגשות
אי שלי.
ושם, הצלת אותי מבין הטיפות
איש שלי.

אני מתגעגע אלייך.