המוות אינו רק סוף,
כשם הסוף, הוא גם התחלה.
הוא כמו גוזל קטן של עוף,
שמתחיל לחיות חיי אדם, חיי תקווה.

עכשיו, אחרי שמתת,
יש לי בלב מעין כזה מרגש,
עכשיו, אחרי שמתת,
פתאום הלב קופץ בעצב
כל פעם מחדש.

זיכרון ישן או סתם מחשבה,
לעיתים כשחושבת עליך
עולה לי בעין דמעה.
געגוע עז עולה בגופי
למה?
למה דווקא לי?

אתה חסר לי פה למטה,
על פני האדמה,
אני פוחדת שאתה לבד,
פה היית עם כולנו ושם אתה אחד.

אם אי פעם תוכל לחזור,
ואם אי פעם תרצה,
לך פה מקום אשמור,
אשמור עד שתצא.

התחלתי לחיות את המוות שלך,
לעולם לא אסיים,
כי אתה שם נעלמת וחלק ממני בך,
כי רקמה אנושית אחת כולנו - כמו עם שלם.