לו היה לה,
לב חם ואוהב,
אז לא היה,
כה גובר הכאב.

אך זה לב קרח מקפיא נשמות,
לא יודע חברות,
לא יודע אהבות.

הוא נשכח ביום קר,
יום אפלולי ואכזר.

מזמן לא חומם, לא אהב,
ובלאט כל החום ננטש, עזב.

פעמותיו ממשיכות, נוקשות,
לאט, לאט, הוא מאיט הוא נחלש.
דם עדיין זורם בו, דם קר,
מתמלא ברע ובקנאה,
הוא נסדק, כמעט נשבר.

הוא כבר לא יתחמם שוב,
אך אם יקרה הדבר הוא ייהרס!
כבר לא יהיה חם ואוהב,
ואף לא קפוא וכואב.

כי נשכח די רחוק,
אי שם בתוך הקרח,
לא חומם, לא לוטף,
לא נוחם, לא נעטף.

לו היה לה,
לב חם ואוהב,
אז לא היה,
כה גובר הכאב.