בכל תגובה רגשית ישנו מרכיב מחשבתי.
בחשיפה לאירוע מלחיץ ישנה חשיבה הגיונית מודעת ונשלטת, אך גם
חשיבה לא הגיונית ולא נשלטת כשחשיבה מסוג זה נעשית בצורה
אוטומטית ומטרתה כביכול היא לווסת את עוצמת התגובה הרגשית.
משבר שעובר עלינו בתקופה מסוימת שובר לנו את השגרה שאליה אנו
רגילים וכן הוא אינו מיוצג על ידי האירוע בצורה אובייקטיבית
אלא בנתינת משמעות שלילית.
התיאוריה הקוגניטיבית כאמור מתייחסת ליכולת ההתמודדות עם הלחץ
מהזווית של איך האדם מתייחס לאירועים שפוקדים אותו.
כדי להגיע לרמת תפקוד אופטימאלית עלינו לפתח חשיבה תפקודית -
פונקציונאלית.
חלק מפיתוח החשיבה הפונקציונאלית כרוך בכך שנבצע מעבר מפתרון
בעיות למציאת פתרונות.
הערכה ושיפוט עצמי גם יכולים לגרוע מחשיבה תפקודית , מכיוון
שברוב המקרים אנשים נוטים להעריך את עצמם הרבה פחות מכמות
ההערכה שמגיעה להם וזאת רק על סמך ביקורת שקיבלו מכמה אנשים
,לכן העלאת ההערכה העצמית רק תורמת להבניית החשיבה התפקודית.
מה המסקנה שלי מכל העניין אתם שואלים?
אין כישלון - יש תוצאות שונות מהציפיות |