פרק שלישי

טול, מלך אנשי היער, הוליך את החבורה חזרה אל השביל בו פגשו
בסול ואנשיו, שביל צר, בו לא יכלו להלך יותר משנים זה לצד זה.
למרות כי הליל כבר ירד השביל הואר כולו, כאשר התבוננו בני
החבורה מעלה ראו כי העצים התוחמים את השביל כוסו בעשרות פנסים
קטנים בתוכם נראו נקודות אור קטנות המרצדות להם.
"מה אלה?", שאלה אקני את קין.
"גחליליות", ענה קין, "מראה נאה האין זאת?".
"אכן", אמר קימולי. גם דארזן הושפע מהמראה הלא צפוי של מקור
האור ופניו הרוטנות נרגעו.
"אנשי היער", אמר קין, "משתדלים עד כמה שאפשר להשתמש במקורות
אותם מספק להם היער, אין הורגים או נוטלים דבר מיותר מהיער
מעבר לצרכים שלהם ואין הם חומדים ולו דבר. אם עליהם ליטול
מהיער חיים, כוונתי כאן לבשר חזיר בר או אייל אין הם הורגים
מעבר לדרוש להם, בגלל זה אין כל פחד של יצורי היער מבני האנוש
המתגוררים בו, חיים הם בהרמוניה כמעט מלאה עם הסובב אותם ורק
בני הלילית ובני עמי שלי עולים עליהם בשיתוף הפעולה עם הטבע,
יכולים אתם ללמוד מהם".
"זאת היא גם אחת הסיבות העיקריות שאיננו אוהבים זרים הנכנסים
ליער", הוסיף טול שהילך בצמוד לקין.
"שמעתי שמועות רבות על אלא הנכנסים ליער הזה, בפי בני עמי נקרא
יער זה היער האסור וכל הנכנס אליו איננו יוצא ממנו".
טול חייך, "אכן ויודע אתה מי האחראי לסיפור זה?", שאל ופלט
צחוק חרישי שהגיע אך לאוזניו של קין שחייך אליו בחזרה כממתיק
דבר סוד.
"שמועות עתיקות יומין אלה", הצטרף דארזן לשיחה, "שמעתי אותן
מיום היוולדי, על כך שבמידה ואשוטט בארץ זו עלי להיזהר מהיער
השוכן לגבולה של הממלכה הידידותית, ממלכת בני המישורים, אך
אינני יודע מי האחראי להפצת סיפור זה".
"אדוני", אמרה אקני, "כאשר שומע אתה שמועה מפיו של אדם, שניים
או שלושה, נוטה אתה לפקפק בה ולאמור, אני לא ראיתי זאת במו
עיניי, אך סיפור זה נימצא בפיו של כל בן מישורים או גמד ברחבי
העולם".
"אכן",אמר טול, "אכן יודע אני על סיפור זה כי אני הוא האחראי
על הפצתו", כל החבורה, מלבדו של קין שהחיוך לא מש מפניו,
החליפה מבטים נדהמים, "כשם שאבי, סבי ואבי סבי לפניהם, דאגו
להפיץ סיפור זה, מרחיק הוא זרים לא קרואים מאיתנו".
"ואכן יעיל הוא מאין כמותו", אמר קין והמשיך לחייך, נראה כי
חלפה לה הטרדה שאחזה בו לאחר שחולל את הסופה ביער.
"אך, מה קורה עם הזרים הנכנסים אליכם?", שאלה אקני, " השמועה
אומרת כי מתים הם מיתה איומה וכי כוח אפל שולט ביער, כוח שאינו
ניתן להכנעה".
"הביני דבר מה, אקני יקירה", אמר קין והחיוך נמוג מפניו והתחלף
בהבעה רכה כשל הורה המסביר לילדו דבר מה, "ככל הידוע לי איש
מאיתנו אינו מת", קימולי, טול ודארזן פרצו בצחוק.
טול השתלט על צחוקו, "בשנים האחרונות ההרתעה שיצרנו מנעה מכל
יצור העובר כאן בסביבה מלהיכנס ליער, אך, בשבועות האחרונים
חדרו אליו כמה יצורי אופל, אורקים בעיקר וכמה יצורים שכמותם לא
ראיתי מעולם".
מבטו של קין התמקד בטול, "יצורים?".
"אכן", ענה טול, "מניח אני כי שייכים הם לממלכת האופל, אך
אינני יודע לזהות את מינם, לא הייתה בעיה גדולה לקוטלם אך
לצערי החרבות והחצים שהשתמשנו בהם בכדי לקוטלם, היו חסרי שימוש
לחלוטין לאחר מכן".
"למה?", שאלה קין.
"צחנה אחזה בהם ונראה כי איבריהם הפנימיים מצחינים אף יותר, את
אחד מהם קטלתי בעצמי במשך ימים ניסו אנשי להסיר את ניחוחו
המענג מחרבי האהובה אך ללא הועיל ותאמין לי כשאומר לך, לאחר
מכן לא היה ניתן לשבת באותו החדר עם החרב הזו שלא לדבר על להלך
איתה כשהיא צמודה לירך".
"המממ", מלמל קין, "נמוכים מאיתנו אך גבוהים מהגמדים, שמנים
למראה וקרחים לחלוטין, לא לוחמים דגולים אך יכולים הם לעשות
נזק כאשר אתה דוחק אותם לפינה".
"אכן", אמר טול, "מכיר אתה את גזע מבחיל זה?".
"לצערי כן, נתקלתי בהם עוד לפני שפגשתי בכם", אמר קין והפנה את
מבטו לעברו של קימולי ודארזן, "זה הוא גזע החי בתוך מערות
בליבה של ממלכת האופל, שר האופל אינו עושה בהם כמעט שימוש צבאי
ומשמשים הם בעיקר כעבדים מהסוג הבזוי ביותר הם אלא הבונים את
טירותיו העצומות ועוסקים בייצור הציוד לצבאו, בלפורנים זהו
שמם. יצורים נאלחים ובזויים, אם תינתן להם ההזדמנות יעקרו את
עינך תמורת מטבע כסף או ספל של בירה מהסוג הגרוע ביותר, לא
לוחמים גדולים והאורקים עולים עליהם בכמה וכמה מונים, אך
מגיעים הם בכמויות מפתיעות. מה שמפתיע אותי הוא כי שר האופל
שלח אותם, למרות שיכולים הם להסוות את עצמם היטב וזו תכונה
מעולה למרגלים. אך כל הרואה אותם פעם אחת, תמיד יזהה את הניחוח
העולה מהם ובכך למעשה נפסלת האפשרות כי נשלחו למטרת ריגול".
"אם כך לאיזה מטרה נשלחו", שאל טול.
"למען יראו וייראו", אמר קין, "אין זו הפעם הראשונה ששר האופל
משתמש בבלפורנים, הנחת היסוד שלי אומרת כי הוא משתמש בהם למסע
הפחדה. קודם כל מעצם זה ששליחיו מגיעים כל כך רחוק ממלכתו ודבר
שני אכזריותם ההולכת לפניהם".
"שישה מטובי לוחמי איבדתי בגללם", אמר טול, "ובמשך הימים שבאו
אחר כך נאלצתי לעמול קשות בכדי להפיג את חששם של בני עמי".
הדרך התפתלה והסתבכה בין עצי היער הגדולים, למרגלותיהם צמחו
שיחים ושרכים שאת רובם לא הכירו. בכל צעד שצעדה החבורה הרגישו
כמטרידים את היער ממנוחתו. לשנים אחר כך תיארה אקני את צעדתם
באותו הלילה כדבר החסר התחשבות ביותר שעשתה מימי חייה, תחושתה
שלה ושל כל שאר החבורה הייתה כזרים לחלוטין ביער ושאין זה
מקומם להסתובב בו, הרגשתם שהיער שוקק חיים ומלא חיות הלכה
והתחזקה ולא נקרא בדרכם ולו דבר שאינו טבעי לחלוטין ביער.
שיחתם הלכה ושככה ונראה זה אך יאה ליער שכזה. לאחר כמה שעות של
צעידה עצרו טול וקין אשר צעדו בראש, שאר בני החבורה קרבו
אליהם, הדרך הסתיימה בלא מוצא, עץ אדיר מימדים חסם את דרכם.
"עלינו להעפיל עליו", אמר קין, שאר בני החבורה לא משו ממקומם,
גזעו חלק וקשיח  וגם דארזן עם נעליו הממוסמרות לא הבין אייך
יוכלו להעפיל עליו. לפתע נשמע רחש מעליהם וכשישה חבלים העשויים
מקליפות עץ מלופפות היטב הושלכו ממעל, העץ האדיר נימלא כולו
באור פנסי גחליליות ובני החבורה ראו כי באמצעו, במקום בו
מסתיים הגזע והסתעפו ענפיו הגדולים נוצר משטח ישר.
"קדימה", אמר טול, "קישרו רצועות אלה סביב מותניכם".
"מה עם בעלי החיים?", שאל קימולי.
"יגיעו הם עוד לפנינו אל העיר", אמר טול, "לנו יש את דרכנו
ולהם את דרכם". אמר ולא הוסיף.
החבורה קשרה את הרצועות שבקצה החבלים, אשר אליהם, מחוברים
באבזמים מברזל, חבלי קליפות העץ המעובדות. להפתעתם אם סיום
קשירתם, נמשכו במהירות מעלה, כהרף עין מצאו את עצמם נתלים בין
שמיים לארץ, מתאמצים להגיע  ברגליהם אל המשטח הישר, דארזן פרפר
ברגליו במאמץ נואש להגיע אל המשטח אך רגליו הקצרות לא יכלו
להושיעו. לאחר רגע קצר נתפס בידיים חסונות ונמשך לעברו של
המשטח, כך גם כל שאר בני החבורה כולל המלך וקין. כשהביטו סביבם
ראו כי חבלי קליפות העץ נכנסו לתוך גלגלות וכאשר יצאו מצידה
השני נקשרו אליהם שקי משקולת, כך התאפשרה הרמתם מהקרקע במהירות
וללא מאמץ. השליטה על כל גלגלת וקביעת מהירות נפילתה של
המשקולת נעשו בעזרת ידיות עץ מגולף למשעי, בקצה הידית הנכנס
לתוך מערך הגלגלת הוצמד גומי מעובד אשר בלם את מהירות נפילת
המשקולות.
בהגיעם למשטח התבוננו למטה, עלטה כבדה כיסתה את היער, מהשביל
המואר וכך גם העץ בתחתית גזעו, נעלמו פנסי הגחליליות, אך המשטח
עצמו הואר עתה לחלוטין והחבורה ראתה כי ממשטח זה נמשך גשר,
עשוי כולו מצמח קיסוס מטפס, מעבר של איש אחד התאפשר בו בנוחיות
מרובה. אחד מאנשי היער החל לחצות את הגשר והחבורה הבחינה כי
הגשר יציב מאוד, כאדמה שעליה הילכו אך לא מזמן. טול צעד ראשון
ולאחריו קין, קימולי, אקני ודארזן בסוף, פניו של דארזן היו
נפעמות מהיצירה המפוארת, ולמראה פניו אמר טול, "רק כיוונו את
צמיחתו של הצמח לכל השאר אחראי הטבע".
עתה הבחינו כי לגשר דפנות עליהם הציבו ידיהם בכדי להגביר את
תחושת ביטחונם. כל כמה צעדים נתלה פנס קטן אשר האיר את המדרך
לרגליהם. אורכו של הגשר היה כאלף צעדים לערך וחצה הוא קטע שלם
של יער המוצף במים ולא היה ניתן לחצות אותו בכל צורה אחרת,
מידי פעם הבחינו בהשתקפותו של הירח במים. קולות רשרוש של
צפרדעים וצרצרים מילאו את אוויר הליל הצלול. כך שמרו אנשי היער
על בידודם. בקצהו של הגשר ניצב עץ הדומה לעץ עליו העפילו וממנו
ירדו באותה הדרך אלה שהפעם משקלם הוא זה אשר הרים את המשקולות
בחזרה אל העץ, נפילתם המסחררת נבלמה באיטיות ובעדינות עד
לנחיתה רכה על האדמה הטחובה. להפתעתם מקס ושאר הסוסים המתינו
להם עם רדתם את העץ. למלך טול המתין אייל גדול מימדים ועליו
אוכף העשוי ממחצלת המורכבת מחרוזי עץ מהודרת למראה.
"מכאן נעשה את דרכנו רכובים", אמר טול.
"מדהים", אמרה אקני והביעה במילים את הרגשת כולם. בני החבורה
ראו מימי חייהם בעלי חיים לרכיבה אך מעולם לא ראו אייל המשמש
ככזה. האייל בעל קרניים מפוארות ומסועפות במידה רבה רכן במקצת
בכדי לאפשר לטול להעפיל עליו. משם יצאו כולם רכובים לעברה של
העיר הירוקה, טול הוליכם בשביל המתפתל ועולה על גבעה קטנה,
כאשר הגיעו לפסגתה ראו קבוצה גדולה מאוד של עצים שאותם לא יכלו
לזהות מפאת החשכה, אך העצים היו מוארים לחלוטין בינות לעלים
ולענפים בצבצו אלפי נקודות אור שדארזן בעל יכולת הראייה
המשובחת קבע כי הם פנסים היער כולה הייתה בנויה בינות לעצים,
כאשר הגיעו למרגלותיהם ראו כי חבלים השתלשלו מהעצים והם העפילו
עליהם באותה הדרך בה העפילו לגשר הקיסוס, ללא כל מאמץ מצידם,
דארזן שפניו היו מבוהלות כמעה לא אהב את השהות הזון בגבהים,
"אינני בוטח במבנה שאינו יצוק מאבן וברזל, לא נראה לי הדבר
כעמיד".
"אל דאגה ידידי", אמר טול, "אין חשש כי תמרח על הרצפה במידה
ותחליט, סתם כך לקפוץ, שים לב", דארזן הביט בחשש למטה וראה כי
סביב כל העצים וגשרי הקיסוס שנבנו בניהם היו פרוסות רשתות
עבות, "יחזיקו הן כל דבר הנופל, גם אותך", חייך טול אליו.
טול הוליך את החבורה על אחד הגשרים וכאשר סיימו לעבור עליו ראו
כי הגיעו לנקודת תצפית, כל עירם של אנשי היער נפרסה לפניהם
והמראה הוציא קולות אנחה מפיהם. העיר כולה בנויה על העצים
הגדולים והגבוהים, נבנתה על קורות עץ של עצים שנפלו או קרסו
במהלך הסערות שפקדו את היער בימי החורף, הבתים עצמם היו בנויים
מסוגים שונים של צמחים מטפסים שופעי עלים, כל משפחה ניתבה את
צמיחת הצמח כראות עיניה, חלק העדיפו בתים נמוכים ורחבים וחלקם
העדיפו לבנות כמה קומות. למראה פניהם הנדהמות אמר טול," בעונות
השנה השונות פורחים הבתים מה שמקנה מראה שאינכם יכולים להעלות
על דעתכם".
"ואיך מונעים את חדירת המים והפסולת של רקב העלים", תהה
קימולי.
"מבפנים מצופים הבתים בעורות בעלי החיים שצדו לצורך מאכל", ענה
טול, "מנצלים אנו כל חלק מהציד כך שלא ייווצר בזבוז, איננו
פוגעים בשלוות בעלי החיים כאן, הם היו לפנינו וסביר להניח כי
יישארו אחרינו, להם החזקה על היער ולו לנו, אנו דרים כאן רק
מפני שהם מאפשרים לנו זאת. לכן אתה יכול לראות כי בעלי החיים
אינם מפחדים מאיתנו ולמעשה כאשר קיים להם מחסור במזון אנו הם
אלה הדואגים שלא יגוועו מרעב, אין לנו כל כוונה לפגוע בטבע
וזאת הסיבה העיקרית שאין אנו מתירים לאיש להיכנס למעבה היער,
יחס של הריגה ללא מטרה או השעשוע שבצייד אינה תפיסת עולמנו".
החבורה השתהתה עוד מן מה להתבונן במראה המרהיב של העיר הטבעית
המוארת באמצעות אלפי פנסי גחליליות.
"ארוחה חמה ממתינה לכם על שולחני", אמר לבסוף טול.
החבורה המשיכה ועברה על מערכת של גשרים העולים ויורדים והלכה
בינות לבתים השקטים, על חלקם הבחינו התגוררו בעלי חיים בנוסף
לאנשי היער, קיני ציפורים רבים, קופים הפעילים בשעות הליל
התרוצצו בינות לענפים, רובם המשיכו בפעילותם, עסוקים היו
באכילה מפירות העצים או בטיפול בצאצאיהם הקטנים, כאשר הלכו על
ידם חלקם התקרבו אליהם בידידותיות וללא כל חשש מהם.
לבסוף הגיעו למבנה שהיה גדול יחסית לאחרים, "כאן משכני", אמר
טול בחיוך, המבנה לא היה שונה מהאחרים, הפשטות הטבעית והיפה של
הטבע נכרה בו כשם שבבתים האחרים. קירותיו היו מצמח היסמין
המבנה כשאר מבני העיר , נבנה בצמרתו של עץ אדיר מימדים, קרני
השמש חדרו בעדו ואפשרו פריחה יפיפייה בעשרות אשכולות שהכילו
מאות פרחים לבנים שרחם מתוק כדבש.
נכנסו הם פנימה ומצאו את עצמם בחדר מרווח ובו שולחן ארוך היכול
להכיל תריסר סועדים. השולחן היה מלא בכל הטוב שיש ליער להציע
קדרה גדולה הונחה במרכזו וממנה עלה ניחוח של תבשיל ירקות עם
בשר צייד, קערות גדולות המלאות באורז טרי וחם, שגדל על הקרקע
המוצפת מים מתחת לגשר הקיסוס הגדול אותו חצו מקודם, ירקות
שונים ומיני סלטים רבים, פירה מתפוחי אדמה ובטטות והכול בשפע
ובנדיבות. מבטיהם של הארבעה התמקדו בשולחן השופע, טול הבחין
בכך ואמר, "לא ארבה במילים, שבו ואיכלו כאוות נפשכם, לחם טרי
יוגש מייד, הוא מחה פעמיים בכפיו ושני משרתים הופיעו עם מגשים
העמוסים בסוגי לחמים שונים. הארוחה הייתה נינוחה וכל החבורה
התעסקה בלנסות ולטעום מכל מיני המזונות הרבים שהונחו על השולחן
קערה אשר התרוקנה מולאה מייד בחזרה, הלחמים פריכים ושופעי טעם,
חלקם עם עגבניות מיובשות, בצל מטוגן מיני פשתן ומיני קמח
שונים, המשרתים הופיעו שוב ובידיהם קנקנים גדולים המלאים בבירה
שחורה ומתובלת, ספלים התמלאו וקולות של עליצות עלו מיושבי
הכיסאות, טול חייך חיוך גדול נראה על פניו כי היה מאושר מאוד
למראה החבורה המנסה לבלוע את כל תכולת השולחן, לאחר שעה קלה
סיימו הנוכחים, דארזן עדיין ניסה לדחוף עוד פרוסת לחם לבטנו
שגדלה בכמה מידות מאז תחילת הסעודה. המלצרים שעמדו משני צידי
השולחן פינו במהירות את שאריות הסעודה ונעלמו בדלת צדדית וכמעט
בלתי נראית ולאחר רגע קצר שבו כשהם אוחזים במגשים ענקיים
המכילים פירות מסוגים שונים ורבים, פשטידות מתוקות, מיני מאפה
בדבש ורפרפות מפירות היער המתוקים, מנגו, אנונה, פפאיה, אננס,
תפוחים. כל אנחה של הפתעה עלה מפיהם של דארזן וקין ומייד חזרו
הם, עם כל השאר למלאכת האכילה, יין הוצע לאורחים ולאחר שהסתיים
השלב האחרון בארוחה אותת שוב טול למשרתיו והם חזרו עם משקה חם
וטעים להפליא, שכל שהרגישו בטעמו היה כי הוא מבוסס על חלב
קוקוס.
הסועדים התרווחו על כיסאותיהם, דארזן פלט גיהוק קולני
במיוחד.לעצים, כאשר הגיעו למרגלותיהם ראו כי חבלים השתלשלו
מהעצים והם העפילו עליהם באותה הדרך בה
"לבריאות!", צחק קין למראה פניו של דארזן הנבוך , בשעה שהחל
לסדר את עשבי העישון שלו במקטרתו.
פניו של דארזן העלו אדמומיות והחיוך שעלה על פניו של טול גדל
לכדי צחוק בריא, "המחמאה הגדולה ביותר שטבח יכול לקבל על
עבודתו", אמר.
"אכן", אמרה אקני, "אם כי לא הכי מנומס שבעולם, מכירה אני
דרכים אחרות להביע את תודתי על הארוחה". חייכה.
השעה מאוחרת", אמר קימולי, "ולמרות כי הייתי רוצה לשבת עוד
עמך, אדוני המלך, עלינו לעלות על יצוענו בכדי להשכים מחר בבוקר
ולצאת להמשך דרכנו".
"אכן ארוכה היא דרככם זאת אני יודע ולא קלה היא, אך עד שמגיע
לכאן שוב הגיבור הנערץ קין, מקווה אני כי יעביר במחיצתי לפחות
יממה אחת, אם לא יותר מכך".
"אכן מלכי", אמר קין ובפניו הבעת כבוד, "נעביר כאן יממה אחת
בכדי לחדש את כוחותינו אך לאחר מכן עלינו למהר בדרכנו, השינוי
בעולמנו אינו ממתין לנו אלה ממשיך בדרכו בלעדינו או עימנו. אם
מקובל כמובן הדבר על דארזן ידידי כי הוא זה החייב להגיע אל
ממלכתו אשר בהרים האדומים מהר ככל האפשר".
"אכן לא יזיק לנו עיכוב של יום אחד במקום נפלא זה, ארצה גם
ללמוד עוד על דרכיכם ממראה ראשון עולה בדעתי המחשבה, כי לא
יזיק לגמדי ההרים ללמוד ממכם על ההתייחסות לבריאתם של האלים".
"אם כך בואו ונעבור לחדר האורחים". אמר טול וקם ממקומו, החבורה
הלכה אחריו ועברה מתחת לקשת שנוצרה באחת הקירות של חדר האוכל,
הם לא הבחינו בחדר הקודם מכיוון שהיה שרוי באפלה, אולם עתה
בערה בו אח קטנה, דארזן התקרב אל האח והתבונן בה עמוקות.
"איך מונעים אתם מכל המבנה להישרף?", שאל את טול.
"בעיקר נזהרים מאוד", ענה טול והתיישב על כורסא גדולה, "אך גם
מבודדים אנו את האש מהעץ על ידי שילוב של שתי קירות מאבן לאח
ובניהן מילוי של חול יבש, לאחר כמה ניסיונות כושלים שבהם כמעט
ושרפנו את כל העיר, אך לבסוף מצאנו את הדרך הנכונה לכך". טול
שלף מאחד מכיסיו הפנימיים של בגדו מקטרת מגולפת למשעי ונטל מעט
מעשבי העישון של קין אשר הניח את השקיק על השולחן והתיישב גם
הוא על אחת מהכורסאות סביב האח המתפצח שאר בני החבורה התיישבו
אף הם, מעט מאפים ופירות הונחו על השולחן ומשקה חלב הקוקוס
התחמם לו מעל האח. עשן החל מסתלסל ממקטרתו של קין והוא נשען
לאחור על הכורסא, חיוך קטן החל מבצבץ על פניו, הסעודה המהנה
והעישון החביב עליו לאחריה היו סיום נפלא ליום שבו נאלץ להוציא
את כעסו כלפי חוץ.
"מה שלומה של רולנדה ביתך?", שאל את טול.
"בקרוב תדע בעצמך", קול צחוק אדיר יצא מפיו, " כבר למעלה
משעתיים היא מטרטרת את אשתי בהכנות להופעתה בפניך".
מבט נבוך עלה על פניו של קין, "שעתיים?".
קימולי ואקני החליפו בניהם מבטים, דארזן החל מכין את עשבי
העישון למקטרתו.
"הצלתי כביכול את חייה במהלך מסעי לכאן", אמר קין לחבריו,
"כביכול?", שאל טול במבט המום, "אינך אוהב אולי לקבל תשבחות על
מעשיך, אך במקרה זה אין לך כל ברירה אחרת, הצלת את חייה של
ביתי היחידה, אם אתה לא הייתה מופיע להושיע אותה אינני יודע אם
הייתי זוכה לראותה שוב".
"אולי, זאת איננו יודעים בוודאות, לא קיבלתי תשובות לשאלותיי
לגבי רצונם ממנה. היא הייתה בשליחות כל שהיא מטעם אביה לממלכת
בני הלילית, אך בדרכה חזרה לביתה הותקפה בידי חבורת נוודים,
לצערם הרב של הנוודים עברתי במקום בדיוק כאשר הצליחה להתחמק
מהם והם רדפו אחריה, שמעתי את זעקותיה לעזרה ומשמר המלוכה שהיה
עימה נקטל כולו בקרב על הגנתה, מכיוון שהייתי מרוחק ממנה
ולמרות ניסיונותיו של מקס להגיע אליה לפני הרודפים, הגיעו הם
אליה לפני ופגעו בה ללא רחם, לאחר דין ודברים קצר שבו אני
הייתי הדובר היחידי למעשה", קין גרד בפדחתו תוך כדי דיבור, דבר
שהצביע על חוסר נוחות, "נאלצתי לקטול אותם, למעשה מודה אני
הרגיז אותי הדבר שפגעו בעלמה חסרת ישע, מרגיז אותי כי יש כאלה
המנצלים את כוחם להשתלט על חסרי הישע. לכן אין כל צער בי על זה
שקטלתי אותם זה הגיע להם". כאן השתתק קין ושקע בלהוט מחודש של
מקטרתו, "מדבר אני יותר מידי ואינני אוהב זאת". מלמל והשתתק
לחלוטין.
"ומה קרה לביתך?", שאל קימולי.
"כאשר סיים קין לקטול את בני הבלייעל האלה", אמר טול בזעף רב,
"אם רק היו נופלים הם ליידי", סינן, "בכל אופן הייתה היא
מעולפת וקין הצליח בעזרת ידיעותיו באמנות הריפוי לאוששה קלות,
אך נפגעה היא קשה וספגה חבטות מרובות. אינני רוצה לחשוב מה רצו
הם לעשות לה".
"יודע אתה היטב מה ניסו הם לעשות לה", אמר קין בקול תקיף,
"אמיצה היא ביתך ומיוחדת במינה על אשר הצליחה היא להתאושש
ממקרה כזה".
"אכן", אמר טול בעצב, "יודע אני, ידידי, בכל אופן ממנה חילץ
הוא את הידיעה כי משתייכת היא לממלכת אנשי היער והא זה אשר
הביא אותה אלינו, אך מצבה היה קשה ונראה היה כי הולכת היא לאבד
את חייה. קין ביקש ממני את האישור לתור את היער אחר צמחי מרפא
היכולים להצילה ובמשך חמישה ימים לא מש ממיטת חוליה, עד אשר
הצליח לא רק להשיב לה את רוח החיים אלה להעמידה על רגליה כאילו
לא נפגעה כלל מבחינה פיזית. אין מילים בפי ואין אוצר בממלכתי
אשר יכול להודות לך על מעשיך קין". טול השתתק וקם על רגליו.
שאר בני החבורה הבחינו כי אישה מבוגרת נכנסה לחדר מלווה באישה
צעירה, "הכירו רבותי", אמר טול, כאשר כל החבורה הייתה על רגליה
לכבוד הגברות הנכנסות, "אשתי היקרה והאהובה קולנה וביתי היקרה
רולנדה".
"נעים לנו מאוד רבותי", אמרה האישה המבוגרת וקדה קלות בראשה,
הכרות קצרה נערכה בין כל היושבים בחדר, "קין, אלופי והנאה
שבגברים, אחר בעלי כמובן", חייכה קולנה לעברו של קין ופרסה את
ידיה לצידיה בשעה שהתקרבה אליו. היא חיבקה אותו באהבה גלויה
ונשקה על לחיו, "מושיעה של ביתי".
"רולנדה", אמר קין הנבוך כאשר השתחרר בחיבוקה החם של קולנה,
שפנתה לזרועות בעלה בעליצות, "רואה אני כי בריאה את, שמח אני
על כך", פנה קין לרולנדה.
"לא יותר מאשר שמחה אני לראותך שוב", אמר רולנדה וסומק עלה על
פניה הנאות, גוון עורה לבן כשל פריחת היסמין, כהוריה ושאר בני
עמה, שיערה השחור היה בעל גוון כחול עמוק ועיניה ירוקות כאבן
יקרה. הבעה נוגה הייתה בעיניה, אך חייכה היא בביישנות לעברו של
קין וניגשה אליו. קין היה המום למראה. לא רגיל היה הוא במחוות
חיצוניות וכל מכריו ידעו כי אינו אוהב הוא מגע גופני אלה אם כן
הוא זה היוזם אותו ודבר זה היה בנדיר יותר מאשר גשם במדבר
מאובייה הצחיח, המדבר המפריד בינו לבין השטחים הפוריים הנמצאים
מצפון לממלכת גמדי ההרים. קין החל לצעוד צעד לאחור, אך בנגיעה
קלה בגבו עצר אותו טול, רולנדה התקרבה אליו וחיבקה אותו בעוז
קברה היא את פניה בתוך כתפו שיערם הארוך התערבב, קין החל מרים
את ידיו אט, אט ולבסוף חיבקה חיבוק חם ונשק קלות לשיערה. משכר
היה ריח שערה וקין הרגיש כי אם אך יסיר מעצמו את כסותו הקשוחה
יתאהב הוא בקלות בנערה היפיפייה. לאחר רגע חדל הוא מלחבקה ועוד
רגע קט וגם רולנדה פסקה מלחבקו ונעמדה לצידו אוחזת בעדינות
בידו. טול חייך באושר וכל בני החבורה ידעו גם אם לא החליפו
בניהם מילה כי ראוי בעיניו קין מכל אחר להיות לצידה של ביתו
האהובה לשארית חייהם.
שארית הליל עברה על כולם בנעימים, דארזן קימולי ואקני שמעו
מקולונה עד כמה ציפו הם לשובו המהיר של קין, כי גילו הם אחרי
עזיבתו כי שקעה רוחה של ביתם. מי שעכשיו, אחרי התקרית עם סול,
תהייה זו אשר יעבור אליה שרביט המלוכה. לפנות בוקר עלתה החבורה
ליצועה. קין ורולנדה עוד המשיכו לשבת יחדיו זמן מסוים, רולנדה
חשפה בפניו את הרגשתה הקשה על המקרה שעברה וקין ניסה לעודדה,
ללא הועיל, בכל דרך אותה העלה על דעתו, חוץ מאשר אולי בדרך בה
רצתה. עם הנץ החמה נרדם קין בחדר האורחים, כאשר לאחר הירדמו
התכרבלה רולנדה בזרועותיו.
כמה שעות אחר כך התעורר קין והבחין ברולנדה המכורבלת
בזרועותיו, היה לו ברור כי לא הוא היה זה אשר יזם את המהלך, אך
לא זה היה הדבר אשר העירו. קולות של ויכוח רם הגיעו לאוזניו
ובעדינות שיחר את עצמו מזרועותיה של רולנדה והתקרב חרישית אל
אחד מחלונות הבית, הוא הבחין כי היו אל טול וסול אשר התווכחו
מרות על נושא כל שהוא, לא שמע הוא במדויק על מה הויכוח אך
תחושתו הייתה כי הויכוח נסב על נישולו של סול מהמלוכה והעברת
שרביט הירושה לאחותו. לא היה זה דבר נדיר או לא חוקי בקרב
ממלכת אנשי היער, המלך טול יכול היה בכל עת שחפץ לקבוע את
היורש, בניגוד לעמים אחרים או למנהגי עמים אחרים שבהם הירושה
הייתה עוברת תמיד ליילוד הראשון או בממלכות פרימיטיביות יותר,
לדעתו של קין, לבן הזכר הראשון, בקרב אנשי היער, הזכות הייתה
שמורה בלעדית למלך ולמלכה לקבוע את יורשם, למעשה והיו מקרים
כאלה בעבר לא חייב היה המלך לבחור יורש שיהיה צאצא ישיר שלו,
בדרך כלל הנבחר או הנבחרת, היו אלה המתאימים ביותר לתפקיד.
הויכוח החל נעשה רם יותר ויותר וקין החל לשמוע שברי משפטים
בעיקר את אלה של סול שכעסו הביא אותו לידי, מה שנראה כחוסר
שליטה בעצמו. השניים עמדו על גשרון קטן המחבר את בית המלך עם
שאר חלקי העיר, לפתע נפתחה הדלת הבית וקולנה יצאה ממנה והצטרפה
לעמוד לצידו של טול, בעלה, קין התבונן סביב שורי הבית לא היו
נוכחים. קין סבר כי היה זה טול אשר שילח אותם בכדי שלא יראו
וישמעו את הויכוח המר עם בנו הבכור. עתה עלה קולו העמוק של
טול, "אין כאן על מה להתווכח בני, קבל את החלטתי כי היא סופית
והתנהגותך זו אך מראה לי עד כמה צדקתי בהחלטתי".
"החלטה שלנו", תיקנה אותו קולנה.
"אכן יקירתי, שלי כשלך היא, הבן בני, הייתה זו ההחלטה הקשה
ביותר שקיבלתי מימיי חיי, אך אין לי כל ספק בכך כי היא מוצדקת.
מרוכז אתה בעצמך ולא בעמך, מרוכז אתה ביוקרתך האישית ולא
במנהגי עמנו, מי יודע לאן תביא אתה את עמנו, רולנדה ראויה
למלוכה ולא אתה".
עיניו של סול החלו מתרוצצות סביב והבעת טירוף עלתה על פניו,
"לא יקום ולא יהיה!", זעק, "המלוכה הינה שלי היא  בדין צדק, לי
היא מגיעה וראוי אני אפילו ממך לשאת את הכתר על ראשי!".
ידו של קין החלה מגששת בקפלי בגדו ומייד מצאה את אשר חיפשה,
בחרש שלף הוא את הסכין שמצא על גופתו של הבן הלילית האפל. קין
נדרך והתרכז כולו בנעשה מרחק של צעדים ספורים ממנו, נראה היה
לו כי סול אינו שולט יותר בעצמו ומדבריו עלה כי בודאי וודאי
אין הוא מקבל את החלטתם של הוריו.
לפתע, ניתר סול לאחור ושלף את חרבו מנדנה וכיוון אותה חליפות
לעברם של טול וקולנה, במהירות הבזק זינק קין מהחלון אליו היה
רכון, למראה הופעתו של קין התעוותו פניו של סול, אך לפני
שהספיק לעשות דבר מה או לומר דבר מה, אמר קין,
"מלכי, חרב נשלפה לעברך והינה אני מקיים את מילתי ומתייצב אני
לצידך, אמור לי את רצונך, הנני כאן לשרתך". ובאומרו זאת ניצב
איתן בפיסוק ועיניו לא סרו מפניו של סול.
טול היה מופתע למראה הופעתו הפתאומית של קין, ניכר היה במלך
ובמלכה כי הם נמצאים במבוכה רבה נוכח העימות עם בנם הבכור, אך
מייד עתה על פניו המלך הבעה מלכותית פניו נראו כאילו גולפו בעץ
איתן ועתיק יומין, "קין, ידידי, הינה שוב נמצא אתה להגנת
משפחתי, עמוד לצידי".
קין התקרב וניצב לימינו של טול שאמר, "החלטתי הינה סופית בני,
אין אתה ראוי לאחוז בשרביט המלוכה, יכול אתה לקבל את זה כגבר
המבין את מגבלותיו ויכול אתה להמשיך ולהיות סומא נוכח שחצנותך
ונוכח רצונך לקבל את מה שאתה חושב שמגיע לך מעצם היותך בני, אך
עליך לדעת, זה שאתה בני אינו מבטיח לך מאומה. אם חשבת כך, הרי
שהולכתה את עצמך שולל. המלוכה ניתנת לראוי מעצם מעשיו ולא מעצם
היותו צאצאו של המלך". טול ניראה כבד לפתע בדבריו. לקין היה
ברור כי דבריו של טול לבנו קורעים את בשרו, לקין היה ברור, גם
אם לא אמר על כך דבר, כי העימות בין סול לבין טול הינו בלתי
נמנע, הוא חש זאת עוד בביקורו הראשון בממלכה, כאשר הביא את
רולנדה אל ביתה הדואג. הוא הבחין כי הדאגה הייתה מסול והלאה
ולא היה הוא מודאג על מצבה של אחותו, אלה היה הוא מודאג מחילול
כבוד המשפחה ומה יאמרו ה"אנשים הפשוטים", כהגדרתו. טול, קולנה
וכמובן רולנדה לא התייחסו כך אל בני העם, אך סול חשב כי הוא
נעלה מהם, כי הוא נשגב מהם ובזאת הייתה מפלתו.
סול המשיך לאחוז בחרבו אל מול אביו, קין הקשיח את עמדתו ושיפר
את אחיזתו בסכינו של האלף השחור כדי שיוכל להגיב במהרה, "אל
תעשה דבר אשר תצטער עליו סול", אמר לפתע כאשר הרגיש בליבו
להיכן דברים מתגלגלים, גם אם אינך יכול לקבל דברים אלה מאביך,
כבד את החלטתו וזכור תמיד המלוכה היא של אביך מכיוון שהוא מכבד
את דרכי אנשי העצים, המלוכה לא הייתה ניתנת לו אם לא היה נוהג
כך ועל כן כאשר דורש חוק זה ממך את אותו הדבר".
"מי אתה כי תטיף לי על דרכיו של עמי", אמר סול בחמת רצח.
"בן גידלתי ורוממתי בכדי שיקום להכות את אביו", אמר טול בצער,
"עשה את שבדעתך לעשות".
במהירות הבזק צעד סול צעד לפנים והרים את חרבו והורידה לכיוונו
של טול, אביו, צעקה נפלטה מפיה של קולנה, במהירות רכן קין
לעברו של טול ודחף אותו לאחור ובידו השמאלית ספג את חבטת החרב,
חתך עמוק נפער בה ובמהירות כיסה הדם את ידו והחל נוזל מתחת
לשרוולו אל רצפת הגשר. סול נסוג שוב לאחור כמה צעדים וניסה
לעקוף את קין שלמרות פציעתו המשיך לחצוץ בגופו בין סול ובין
הוריו, ידו השמאלית של קין הייתה תלויה לצידי גופו ולא הייתה
לו היכולת להניעה.
"ובכן, ידידי", את המילה ידידי,  פלט סול כמוציא קללה עסיסית,
"הגיע הזמן לעשות את הדבר שהייתי עושה ביער אלמלא החליט אבי
הזקן והטיפש לעוצרני. הגיע הזמן לסיים את חייך העלובים". ללא
שהות צעד קדימה והניף את חרבו, הפעם ללא שהות הניף קין את
סכינו של האלף האפל והטילה בכוח לעבר ידו האוחזת בחרב של סול,
הסכין חדר עמוק לתוך ידו ויצא מצידה השני, חרבו של סול נפלה
בכל שקשוק על הגשר וקין בעזרת רגלו דחפה מעברו של הגשר והיא
נפלה משם, בהגיעה לקרקע הוציא קול צלצול עמום, במהירות מפתיעה
עד קין לעברו של סול המכופף והמוציא קול זעקה, בכוח שהפתיע את
סול שחרר את ידו החבולה מאחיזתה של ידו השנייה,
"כמו שאמרתי לך עוד ביער, מוות הינו יאה מידי בשבילך", ובאומרו
זאת שלף קין את סכינו של האלף האפל מידו של סול,
"יבלית גדלה לה בביתי, לך, לך מעלי ואל תשוב עוד לעולם מעל פני
אלה אם כן מתכנן אתה למות מות בוגדים", זעק טול לעברו של בנו,
"חייך ניתנו לך במתנה על ידי קין, לך ואל תשוב להראות פניך
בארצי לעולם ועד, כי מנודה אתה לעולמי עד", טול היה נסער
לחלוטין ודבריו לא היו שקולים לדברי מלך, קין אותת לקולנה והיא
הבינה כי הגיע קיצו של העימות היא חיבקה את כתפיו של טול ומשכה
אותו לעבר ביתם,
"הינה הבאת את זה על עצמך, מלכותך הייתה בכף ידך אם רק היית
נוהג בתבונה ובהתחשבות. אך לא אתה הוא האיש שיתנהג כך כלפי
זרים, קח!", קין שלף מטפחת מכיס בבגדו ועטף בה את ידו המדממת
של סול, בכל אותו הזמן המשיכה ידו השמאלית של קין לדמם ושלולית
החלה נקוות לרגליו, פניו החלו להחוויר.
"אנו עוד ניפגש הייה בכך בטוח קין, לא תם הקרב בייננו כי אם
קיבל דחייה, עוד ניפגש", ובאומרו זאת צעד במהירות משם ונעלם
בערפילי הבוקר, קין עקב במבטו אחריו עד לאחר רגע ארוך נוסף מאז
העלמם של קול צעדיו על גשרי עירם של אנשי היער. ידו של קין
המשיכה לדמם ועתה התבונן הוא אל רצפת הגשר עליו ניצב והבחין
בשלולית הגדלה והולכת, בחילה אחזה בו וידע הוא כי החתך עמוק
הוא, קרע הוא בבשרו והגיע עד העצם. בכאב ניכר הצליח להניע את
אצבעות ידו השמאלית ואף הצליח להניע קלות את המפרק עצמו, ידו
לא נשברה מעוצמת החבטה אך איבד הוא דם במהירות.
 "עלי להגיע אל הבית", אמר קין והסתובב לאט לאחור, ראייתו
נטשטשה וידו החלה להלום בעוצמה, הוא החל משרך את צעדיו לעבר מה
שחשב כי הינו הבית, צעדיו היו איטיים והוא החל מאבד את שיווי
משקלו, בצעד הבא כמעט מעד ונפל. לפתע חש בידיים רכות ועדינות,
אך חזקות האוחזות בו וקול נעים דיבר אליו, אך לא הצליח הוא
להבין את המילים. קין שמע קול הקורא לעזרה, אך לא היה זה קולו
שלו והמילים עדיין לא היו מובנות לו. לבסוף הרגיש כי הוא שוקע
אל האפלה המתוקה שמביא עימו העילפון, הדבר הבא שידע היה
כשהתעורר פניו הדאגניות של דארזן המזוקן רוכנות מעליו.
"מה קורה כאן?", שאל בקול חלוש,גרונו היה יבש, "היכן אני?",
ראשו כאב הוא ניסה להתרומם אך ידיו החזקות של דארזן השקיעו
אותו חזרה לתוך יצועו, בידיים טרחניות כיסה דארזן את קין והגיש
לו ספל משקה, "שתה זאת", פקד עליו.
"מה זה?", שאל קין.
"אולי תפסיק לשאול כל-כך הרבה שאלות בימיי חייך ותעשה פעם אחת
באמונה עיוורת מה שאני מבקש ממך, שתה זה יחזק אותך ודעתך תהייה
צלולה יותר".
קין לגם מהמשקה טעמו היה מר מאוד והזכיר לו טעם של משקה רקוב,
"זה לא טרי!", אמר, "זה רקוב!".
"הדבר היחיד שרקוב כאן זה המוח שלך ובהזדמנות הראשונה נחליף לך
אותו במוח של זבוב בן יומו, התהליך הרגיש רק יהפוך אותך לחכם
יותר!", אמר דארזן. קין שמע קול צחוק מסביבו, הוא סובב את ראשו
באיטיות, עיניו עדיין מנסות להתרגל לסנוור שחש מהאור בחדר בו
שכב. קין הבחין באקני וקימולי שישבו לצידו ומאחוריהם ניצבו טול
וקולנה, דארזן עמד מצידו השני ורכן לעברו עם הספל המשקה וטעמו
הנורא,
"כדאי מאוד שתשתה את זה, אחרת הוא יהרוג אותך, גם ככה כועס הוא
על זה שניצבת לבדך אל מול הסכנה", שמע קין קול רך לצד ראשו,
הייתה זו רולנדה וידיה המשיכו ללטף את שערו הפזור על הכרית,
הוא התבונן עמוק לתוך עיניה וחיוך עלה על שפתיו, "רק לזיו פניך
כדאי לשוב מן המתים", אמר לה בלחש, היא חייכה לעברו לרגע קט
ובעיניה הפנתה את מבטו לעברו של דארזן שהמתין בקוצר רוח
ומשפתיו עלה צליל של מלמול מרוגז, "הבא לי את ספל התרעלה ואשתה
ממנו לרצונך אדוני המכובד", אמר לעברו של דארזן. הבעה של
שביעות רצון הופיעה מיידית על פניו של הגמד הגאה, "אם יש מישהו
בעולם היכול להחזירני מן המתים הרי זה אתה, אך תבין אותי,
כמובן אם אומר לך כי מעדיף אני פניי אישה על הפנים שלך".
"העדפותיך אינם מענייני בשלב זה של חייך, כל תפקידי הוא להשיבך
לעמוד על רגליך ולכך שתחדל מלהיות למעמסה של דאגה עלי, ידידי",
אמר דארזן.
קין הזדקף ואקני דחפה מאחורי גבו עוד כמה כריות, "אני יכול
להתרגל לפינוק מעין זה", אמר בחיוך לעברה, "מי רוצה לחתוך אותי
בידי השנייה?", התבדח. קול של צחוק עלה מכל הנוכחים, רוחו של
קין שבה אליו דבר זה היה ברור עתה לכולם.
"אינך צריך להיפצע, אלופי, בשביל שמי מאיתנו יפנק אותך, רק
אמור מילה ותקבל גם תקבל", אמרה קולנה לעברו בקול צחוק, "אלך
לדאוג לארוחת ערב דשנה בשביל כולנו ובעיקר בשבילך. אקני, דארזן
וקימולי התואילו לתת לי יד לעזרה?".
"בודאי" אמר קימולי בשם כולם, "שתה את כל המשקה עד לטיפתו
האחרונה, שעות הסתובבתי עם דארזן בשביל להרכיב לכבודך את כוס
התרעלה הזו, טוב לראותך מחייך ומדבר שוב, קין, הדאגתה את
כולנו".
"אכן ידידי", אמר קין, "טוב לראות את כולכם שוב". השלושה הלכו
אחרי קולנה לעבר המטבח וכעבור זמן קצר נשמע קולה רודה בהם
להיטיב ולהכין את הארוחה, ברקע שמע הוא את קול צחוקם של שלושת
ידידיו הטובים.
טול קרב כורסא והתיישב לצידו, רולנדה המשיכה ללטף את שערו
הרטוב. למראהו של טול אמר קין, "צר לי מלכי, צר לי עד למאוד
שהגיעו הדברים לידי כך", דמעות עלו בעיניו של קין, "צר לי על
שהגעתי לכאן בכלל היה זה מונע אולי את המריבה עם בינך בשר
מבשרך, צר לי על כי חיללתי את כבוד משפחתך ופגעתי בבינך", אמר
קין בקול שנסדק.
"מה הם הדברים אשר בפיך ומה הוא הצר הלא מובן הזה, בני היקר לי
מכל ילוד אשר היה לי, הצלתה שוב את חייה מי מבני משפחתי והפעם
את אשתי היקרה לי מכל ואת חיי שלי עצמי, שאינם חשובים אלה
כקליפת השום לחיי שתי הנשים האהובות בחיי", אמר טול בקול עמוק,
"בפגישתנו הקודמת ובחודשיים בהם שכנתה בקרבנו, פקחת את עיניי
שלקו בעיוורון מאהבתי לבני ונתת לי להבין כי אין טובת אומתנו
לנגד עיניו אלה טובתו שלו, הראתה לי מי הוא הבכיר בצאצאי,
רולנדה הנבונה וטובת הלבב, הגנת בחירוף נפש וסיכון עצמי וללא
כל דרישת תמורה על כל בני ביתי והוכחת לי חזור והוכח כי ליבך
טוב הוא ונקי הוא מכל רבב. הוכחת לי כי תפיסתם של בני עמך לגבי
החיים, הטבע, הכבוד והיחס בין אדם לרעו, הינם הדרך הנכונה
לחיים טובים, נכונים ומאושרים".
תודה מלכי", קטע קין את דבריו, "אך פגעתי אני בבינך ולא הייתה
לי כל כוונה שכזו, אך עומד אני מאחורי מעשי ודורש אני כי אקבל
את העונש המגיע לי אולי לא על מעשי, אבל עצם התערבותי בעיניי
פנים משפחתי שלך".
"עונש?", הזדעקה רולנדה, "על מה אתה מדבר?, דעתך אולי ריפוייה
מפציעתך, סיים כבר את המשקה האומלל, כי ראשו של דארזן אינו
מפסיק לבצבץ משער המטבח לראות כי נוהג אתה בהתאם להוראותיו של
הרופא המהולל".
קין עצר את נשמתו וסיים את המשקה בניסיון אחד. קולנה חטפה ממנו
את הספל והריעה בתרועה למען ידע דארזן כי הוכתרה בהצלחה
משימתה.
"בני היקר", אמר טול, "לא מגיע לך שום עונש או מילה רעה על כך
שהצלת את חיי מטירופו של בני האומלל, עזב הוא את גבולות ארצנו
על סוסו ועימו כמה עשרות מנאמניו. ילך לו זה לדרכו ומי ייתן
ותצלח, כל עוד לא באה היא על חשבונם של אחרים. אך אתה ואומר לך
זאת אחת ולתמיד הצלתה את חיינו ואת כבודנו, מעל ומעבר עשית
למעני, מעל ומעבר, נוח עתה ונשוב ונדבר בארוחה, אם לא תוכל
לגרור את עצמך לשולחן האוכל נאכל כולנו סביבך כי רק כבוד ויקר
מגיעים לך, בני".
"ואתה מלכי, איך מרגיש אתה, שמח אני לראות כי אין כל צער על
פניך על מה שקרה, למרות כי חושש אני כי עמוק בתוכך כואב אתה על
אובדנו של בינך", אמר קין.
"ודאי שכואב אני, אך כואב אני כי לא הצלחתי למנוע את מה שהיה
בלתי נימנע. אין קל הדבר לאב לאבד את בנו בעימות ישיר וחד
כל-כך, אך נכון היה שעמדתי איתן על דעותיי. אין סול ראוי
למלוכה כי אם רולנדה היא הראויה מכל אנוש שמכיר אני, כמה חפצה
נפשי יכיר הוא במגבלותיו ויכיר הוא בטובת עמו, אך התעקש הוא
לחשוב רק על עצמו וזה לא היה חדש למי מבני עמי, כל היום הגיעו
מבקרים לשאול לשלומי ולשלומך לאחר שנודע להם דבר מעשה הגבורה
שלך. לא שמעתי מהם ולו מילה אחת של ביקורת על התנהגותי או
התנהגותך ויודע אתה כי תושבי ממלכתי יכולים לבוא אלי ולהגיד את
דבריהם, אוזני קשובה לכל, רק כך הרי אוכל להיות מלך יותר טוב
ולשפר את עצמי ואת מעשי.
קולנה יצאה מהטבח ההומה, "נו מוכן אתה לנסות לקום או שמה עלינו
להאכיל אותך במיטה?", אמרה לקין בחיוך.
"לא רואה את כי הבנאדם פצוע?, חצי גוסס, כמעט מת...".
"אני חושבת שהבנו את הכיוון, אבא", קטעה רולנדה את דברי אביה.
"אתם מוכנים להפסיק לעשות דיון עלי בנוכחותי, כן גברתי אוכל
להגיע לשולחן, לגבי כמות האוכל אותה אוכל לדחוס לגופי את אינני
יודע, כי אינני רעב במיוחד", אמר קין.
"מה שחשוב הוא כי תעמוד מחדש על רגליך ותנסה עד כמה שאפשר
להחדיר דברי מזון לפיך, קיים בי החשש כי להב חרבו של סול היה
מורעל במקצת ולכן קיימת ההשפעה החזקה על גופך. כי סבורה אני כי
התמודדת בעבר עם מכות קשות יותר". אמרה קולנה בדאגה, "הייתי
מעוניינת כי תישאר עימנו לפחות עוד כמה ימים להשגחה, למרות כי
יודעת אני שזמנכם לוחץ עליכם".
"אכן זמננו לוחץ עלינו, אינני יכול להסביר לך בדיוק למה אך
קיימת תחושה חזקה בתוכי. משהו רע עובר על העולם לכל מקום איליו
אני מפנה את מבטי מגלה אני כי האיזון שהיה קיים כל-כך הרבה
שנים ללא כל הפרעה בעולם, הולך ומופר כוחות רבים ואדירים
מעורבים בשינוי הזה, רגע אחד", קין עצר מדברו ובאנחה התרומם
לכלל ישיבה, "ראשי סחרחר, אך עלי לקום על רגלי איני יכול לאפשר
לעצמי פינוקים של החלמה מלאה אלה רק להביא את עצמי לכלל יכולת
נסיעה".
ידה של רולנדה נשלחה אליו ואחזה בו כשגופו החל נוטה לשכב בחזרה
על המיטה, "קום על רגליך קין אשר ממלכות הצפון, קום על רגליך
או שאנשק לך על שפתיך".
בהפתעה גמורה חזר הצבע לפניו של קין עיניו הביעו ריכוז. קול של
צחוק עלה מקרב כל הנוכחים שאליהם הצטרפו קימולי, אקני ודארזן
שיצאו מהמטבח וידיהם עמוסות במיני מאכלים שונים. רולנדה הסמיקה
ואימא קרבה אליה ונשקה על ראשה, "מלכה את לחשה לה", באמרה
שהייתה מובנת אך לשתיהן כממתיקות סוד, אקני הנהנה לעברן בהסכמה
ונראה שגם היא הייתה שותפה לסוד הכמוס.
"נשים, לכו תנסו להבינן", קיטר קין, "תאמרו להן דברי חיבה והן
יתעלמו ויאמרו לכן לא לבזבז את המשפט היקר שלא לצורך, אך
רמיזות סודיות בניהן ישלחו לכם ללא הרף, אך רק הן יבינו אותן.
הדבר הטוב ביותר בנושא זה הוא כי בסופו של דבר הן אליכם בטענות
כי אנו הגברים איננו מבינים אותן ובכך אשמתנו בכל. מעדיף אני
לקום ולעמוד על רגלי אם כך, אחרי זה עוד תבואי ותאמרי כי משיג
אני את מנעמי שפתייך במרמה". הנוכחי פרצו בצחוק, עקיצותיו של
קין העידו כי חזר הוא לעצמו ומצב רוחו משתפר בהתאם, אמנם גופו
עדיין חלש, אך עוד פרק מנוחה קצר וגם הוא יוכל לעמוד במעמסה של
המשך המסע.
"רואה אני כי שבה רוחך אליך, נראה אפילו שמוות אינו מגלה בך
עניין. אז אם אין לך כל דבר אחר לעשות חוץ מאשר לנסות ולהשלים
את היממה שבה השינה בלמה את פיך מלקשקש, בואו נא כולכם אל
השולחן", אמר דארזן.
כל הנוכחים נסבו אל השולחן וקין בלע את המטעמים שהונחו לפניו,
יכולת האכילה הבריאה של קין עודדה את כל הנוכחים כי גופו מחלים
במהירות רבה מהצפוי. לא ידעו הם דבר לגבי בני עמו ויכולותיהם
ולכן קיבלו הכול בהפתעה את התאוששותו המהירה של קין.
לאחר סיום הארוחה התרומם טול מכיסאו ואחז בידו את ספל המשקה,
"לחייכם אנשים נפלאים, לחיי כולכם", אמר והרים את ספלו אל על,
"לא הכרתי אתכם לפני הגיעכם לכאן ותאמר האמת, גם בי קיננו
החשדות לגבי טבעכם. קין הוא זה המעורר בי את האמון המלא ולא רק
בגלל המעשה שעשה היום לפנות בוקר ומכיוון שעמד הוא לצידכם
קיבלתי את הבעת אמונו בכם כהבעת אמון שלי בכם, יודע אני
מדבריכם כי העולם הידוע והמוכר לנו עומד בפני שינוי. סיפר לי
קין על חששותיו מפני מלחמה המתרגשת ובאה על מקומותינו ולכן
אומר לכם אך זאת, אין הרבה יצורים עליהם ניתן לסמוך בעולמנו,
אתם הם אחדים מהם. אין הרבה דברים שבגללם שווה לצאת למלחמה,
אנשים שכמותכם הם בהחלט סיבה ראויה להצטרף לאחת כזו במידה
ותופיע, גם אם ממלכתי לא תהייה בסכנה דע לך זאת קין, בני, צבאי
עומד כולו לשירותך. חבורה נפלאה של ברואים אתם ורבות יכול עמי
ללמוד מדרכיכם, ברוכים אתם על קח שברכתם אותנו בשהייתכם עימנו,
את עיניי הטבתם לפקוח ולראות כי יש עדיין את כל הסיבות הנכונות
לאהוב ויש עדיין תקווה גדולה לעולם הבאה אילנו ממכם. ברוכים
תהיו ומקובלים אתם בארצנו הקטנה לעולמי עד, לחייכם". בסיימו
הרים טול את ספלו ורוקן את תוכנו, מחיאות כפיים נשמעו וקולנה
נשקה על לחיו עם התיישבו, כמוה עשתה רולנדה.
לפתע התרומם דארזן ממקום מושבו והניף את ספלו, "חושב אני כי
מדבר אני בשם כולם כאן, מלכי הרם", אמר דארזן בכבוד לטול,
"חששות רבים ליוו אותי עם קבלת ההחלטה להגיע דרך המקום אותו
אנו קוראים היער האסור, חששתי כי הנה הם מתגשמים כאשר זכינו
לאותה הקבלת פנים, אך מלכי הרם, מה שמח אני לראות כי התבדו כל
חששותיי, מה שמח אני לראות כי על עם יפה כל-כך שולטת משפחת
מלוכה רמה ונשגבת כל-כך, רבות למדתי מעמכם על איך עלינו
להתייחס אל הטבע ואל הברואים בעולם ויכול אני להבטיח לכם כי
הכנסת האורחים שלכם , דבר אינו שווה לה אלה הכנסת האורחים של
מלך מלכי כל הגמדים, נפלאים אתם למראה, מה רבה היא חוכמתכם
והבנתכם את החיים, ברוך תהייה אתה קין על שהבאת אותנו לחוות את
אלה הימים". גם דארזן הרים את כוסו אל-על ולגם את תכולתה בלימה
אחת, קולנה כמה מכיסאה קרבה אל דארזן ונשקה לו על לחיו,
במהירות מפתיעה האדימו פניו של הגמד ודמעה של אושר זלגה על
לחיו.
את שארית הערב והליל העבירו הם בשתייה והנאה, חילופי עקיצות
ולבסוף לקחו אותם טול קולנה אל נקודת התצפית על העיר למען יראו
את זריחת הלבנה ואת קסמו של היער כולו, את כוח החיים הרב הנמצא
בתוכו בכל מגוון צמחיו ובעלי החיים שבו, את האגם שמעליו חצו
כשהגיעו אל העיר, כולו נמלא עכשיו באורה הכסוף של הלבנה דבר
שנתן לו מראה של כסף מותך.
בשעת לילה מאוחרת עלו כולם על משכבם לכי התעתדו למרות פציעתו
של קין לא לחרוג מלוח הזמנים אותו קבעו ולצאת לדרכם, לכל
המאוחר בשעות אחר הצהריים.
קין פרש ליצועו בשעה מוקדמת, רולנדה הלכה בעקבותיו ונשארה
לשמור על שנתו במשך כל הליל. הלילה עצמו עבר בשקט על קין ושנתו
ערבה לו, בבוקר כאשר התעורר מצא את רולנדה נרדמת על כורסא לצד
מיטתו, קרן אור חדה מבעד החלון הפתוח למחצה ונגעה בשערה, הגוון
הכחול בשערה השחור בהק עכשיו וזה נתן לשיערה מראה יפה שלא נתקל
הוא שכמותו, גוון פניה הלבנבנות נתן ניגוד לשיערה השחור וזה רק
הדגיש את קווי יופייה, קין התבונן בה רגע ממושך ולא הבחין
בחריץ הדלת הנפתח ללא קול ובמבטה של קולנה והחיוך הרחב שנפרס
על פניה. כאשר הבחין קין כי צופים בו היה זה מאוחר מידי בכדי
להסתיר את מחשבותיו, הוא התרומם ממיטתו חרש ובשמיכתו כיסה את
רולנדה בעדינות לבל יעירה ויצא אחר קולנה מהחדר, "בוקר טוב",
אמר לה, "נאה היא ביתך עד מאוד ורואים מאין ירשה היא את
יופייה".
רולנדה צחקה חרש, "בוקר טוב לך, יפה לך דברי החנופה על הבוקר
ויפה עוד יותר מבטך בה, לך ורחץ פניך ואחר שב ושוחח עם אם
הדאגנית והטרחנית לכל הקשור לביתה היחידה ומי שהיא באופן רשמי
יורשת הממלכה המיוערת".
קין עשה כדבריה וזמן קצר לאחר מכן הופיע במטבח בכדי לגלות צלחת
המלאה בעוגיות ווניל, שוקולד וקוקוס, קולנה מזגה להם ספל קפה
חם ומהביל והתיישבה לצידו, "ללא שהיות אפתח לעניין", אמרה לאחר
לגימה קצרה מהקפה, "ראיתי את מבט לביתי, גלה לי בני, מה הרגשתך
כלפיה?", שוב לגמה היא מהקפה ברעש מופגן בכדי לתת לקין את
האפשרות לעכל את דבריה. קין התמהמה בתשובתו, קמטים הופיעו
במצחו ושקל הוא כל מילה לפני שהוציאה מפיו,
"אם יקרה, אינני אוהב את ביתך, למרות כי יודע אני שנפלאה הא
מכל יצור חי אותו פגשתי מקודם, יכול אני מעכשיו ועד צאת החמה
להכביר במילים שלהעלאת קרנה, אך יודע אני כי אין היא זקוקה
למילים חמות ממני. יודעת את בתור אימא מה שאני אולי לעולם לא
אדע, נעלה הא ביתך, לא אעיז להגיד ממך, אך ממני ובזה אין לי כל
ספק, מרגיש אני רגוע ושקול לצידה ומרגיש אני, גם אין אני יודע
את הדבר לאישורו, כי אוהבת היא אותי".
קולנה הנהנה בהסכמה, "המשך", אמרה והצמידה את ספלה לשפתיה
המלאות.
"לעולם לא ארצה לפגוע בביתך, אך חוששני כי בשלב זה של חיי לא
אוכל לתת לה את מבוקשה".
מלמול של חוסר שביעות רצון מקולונה קטע את דבריו, "לא רק רצונה
בני, גם רצונה של אם הרוצה את הטוב ביותר לביתה, לא אלך איתך
סחור, סחור כפי שאמרתי בתחילת שיחתנו, גם אביה היה רוצה לראותך
לוקח את ידה".
הבעה של חוסר נוחות הופיעה על פניו של קין, נראה היה כי נבוך
הוא מקיומה של השיחה. קין נטל לגימה ארוכה מהקפה שלו ואכל
בנגיסה אחת עוגיית וניל שלמה לאחר הבליעה ועוד לימה של הפה
הטעים, "מחמיאים אתם לי שלא לצורך, אך אינני חושב כי הגיעה
השעה לכך. אני מבטיח לך כי אני שוקל את דבריך וכי יש לי את כל
הסיבות שבעולם להיענות להצעתכם המפתה והנבונה, לא פגשתי מימי
ראויה ממנה".
"האם זה אומר כי תשקול את ההצעה בחיוב?", שאלה קולונה בתקווה
בלתי מוסתרת.
"זה אומר כי נכון לרגע זה לא אגיע לשום החלטה, מקל עלי מאוד
בכל התהליך שעובר אני לדעת כי הסכמתכם נתונה עוד בטרם, קרה
ביני לבין ביתך דבר מה", אמר קין.
"מה שקרה בינך לבין ביתי", אמרה קולונה, "הוא הרבה יותר ממה
שחושב אתה, יחסך אליה לאורך כל זמן שהותך כאן, טיפולך המסור,
היכולת שלך להבין את צרכיה בזמן בו אנו כבני משפחתה הקרובים
ביותר לא יכולנו להבין, לא ידענו איך עלינו להתייחס למקרה
מזעזע זה ואילו אתה באמצעות התנהגותך כלפיה, באמצעות אדיבותך,
שיודעת אני כי אין אתה מתייחס כך לכל אחד, לימדת אותנו
באמצעותך נהפכנו אנו להורים המבינים והתומכים שאנו היום. זקוקה
היא לך יותר מכל אדם אחר. אוהבת היא אותך יותר מכל אדם אחר
ואהבתה אליך אינה רק בגלל מה שעשית למענה, אלה בגלל מי שאתה
ונורמות החיים אותן אתה מייצג בשם בני עמך".
"נראה לי כי מנסה את לרמוז לי למשהו, על מה את חושבת?", שאל
קין לפתע.
"רצוננו כי רולנדה תצטרף אליכם להמשך מסעכם, חושבים אנו כי
יועיל לה המסע. יועיל לה מבחינה פוליטית בארצנו ההכרות עם
גזעים אחרים אותם תפגשו במהלך המסע הארוך. יועיל לה להבין את
דרכו של העולם, אך בעיקר יועיל לה להשהות במחיצתך, מביא אתה
מזור לפצעיה בין אם כוונתך בכך או לו", אמרה קולונה, פורקת עול
לצפונות ליבה.
"מסוכן הוא המסע ולא אוכל לערוב לביטחונה, זה ברור לי. אך מצד
שני זקוקים אנו לכל בן ברית אותו אנו יכולים לרכוש במהלך דרכנו
וניראה לי כי רולנדה יכולה לתרום לנו הרבה יותר ממה שאני או את
חושבים בשלב זה, גם אם זה יסתכם בכך שהשהייה שלי במחיצתה,
מביאה היא מזור לפצעיי. פצעים עליהם לא אדבר עתה. תועיל היא
לנו בכך אין בכך אין כל ספק, אך עלי להתייעץ עם ידיד למסע. לא
אוכל לקבל החלטה כזו ללא התייעצות עימם, כי אינני קובע להם
עובדות בשטח", אמר קין.
"חשבתי כי אתה הוא מנהיגם", אמר טול שהופיע לפתע במטבח, "סלח
לי כי האזנתי מהצד, חבריך התעוררו וכך גם רולנדה לא נשאר לנו
זמן רב לשיחה שקטה".
"אין על מה לסלוח אתה הוא אביה ובנוסף גם מלך המקום ויש לך את
כל הזכות לעשות כל מה שאתה רוצה, שמח אני לראות כי אתה נמצא
עימנו בשיחה זו, דבר זה מחזק את הבנתי כי קולונה מדברת בשמכם.
היודעת רולנדה על השיחה?", אמר קין וחיוך התפשט על פניו.
"לא, אין היא יודעת ולו דבר על השיחה הזו ורצוי לטובתנו כי גם
לא תדע. במידה ותסכים חשבנו כי תציע לה אתה להצטרף למסעכם",
אמר טול.
"אכן, תכננתם לשמחתי הכול מראש", אמר קין בחיוך, "ומקובל עלי
הדבר", הוסיף לאחר שראה הבעה של חוסר נוחות העולה על פניהם
מדבריו, "כולנו בראש אחד, יפה הדבר ונעים לקבל את ההרגשה הזו
ממכם. אם כך אסיים את השיחה בקצרה ואומר רק כי אתייעץ עם חברי
וביחד נקבל החלטה משותפת, בכל מקרה אנו נצא לדרכנו בשעות
הצהריים, כשיר אני לחלוטין למסע, עתה, בני עמי הם בעלי יכולת
ריפוי מהירה, איננו מתים בקלות". בסיימו את דבריו התרומם קין
ממושבו וניגש אל הכיור והניח בו את הכוס וצלחת העוגיות
שהתרוקנה.
"הורים טובים אתם לביתכם, גאה אני כי התברכתי להכירכם ויכולים
אתם להיות גאים בעצמכם, כי בין אם התכוונתם לכך או לוו, גידלתם
בת לתפארת". אמר קין וקד קידה ויצא את החדר. לאחר צאתו שמעו
קולונה וטול, את קולות שאר בני החבורה השמחים לפגוש את קין,
עוד שמעו הם את הודעתו כי מבחינתו יכולים הם לצאת לדרכם כבר
בשעות הצהריים ועוד הוסיף כי עליהם יש לו דבר מה לבקש את
ייעוצם ואישורם.
לא אכלו הם ארוחה מאורגנת בבוקר אלה כל אחד מהם חטף דבר מה,
בכל מהלך הבוקר היו עסוקים כולם בהכנות לעזיבתה של החבורה,
הסוסים הובאו אליהם, למרגלות העצים, ירדו הם אליהם בעזרת אותם
חבלים המלופפים מקליפות עצים שמחוברים הם לגלגלות המופלאות.
דארזן הבטיח כי יחזור לכאן בכדי ללמוד את הרעיון ואת דרכי
יישומו בקרב בני עמו. פגישתם של מקס וקין הייתה נרגשת מתמיד,
לאחר שהבחין הסוס כי בעליו נפגע. שוב עלה החשד בדארזן כי אין
מדובר בסוס רגיל וחשדו התחזק לאחר שנזכרו כל בני החבורה, למעט
קין, בכך שגילו כי בקין ישנם כוחות קסם, אך לא שאלו הם אותו על
זה וגם לא הטרידו את עצמם בזה, קין התייעץ עימם על הרעיון
שהעלו בפניו טול וקולונה, בעיקר התייעץ הוא עם אקני ושאל את
דעתה על כך, חשוב היה לקין כי אקני תהייה בשיתוף פעולה מלא
בנושא, אחוות הנשים קרא לזה.
במחצית היום סיימו בני החבורה בעזרתם של משרתי המלך את
הכנותיהם למסע, צוידו הם בכל מה שהיה לממלכה להציע להם וטול לא
חסך בדבר. קולונה ורולנדה נתנו להם בגדים חדשים הנוחים יותר
מבגדיהם הקודמים, הבגדים, בצבע זית, נמרחו במשחה אשר הבטיחה
בידוד מפני מים, חום וקור. קל היה לנקותם הבטיחה רולנדה. לאחר
כל זה הסבו הם בפעם האחרונה לשולחן המלך, אכלו הם לשובע ולאחר
סיבוב תודות והרמת כוסיות נוסף לכבוד כולם אמרה רולנדה, "יכולה
אני לעזור לכם במסעכם, תועלת מרובה תשאבו מנוחותי ואם חולפים
אתם, כפי שאתם מתכננים בארצות בני הלילית, יועיל כי יראו
שנוסעת אני עימכם. מוכרת אני להם היטב ומכבדים הם את אבי, כמו
כן רצוני לראות את העולם ורצוני לדעת האם המלחמה שאתם מדברים
עליה אכן עומדת לפרוץ. עמדתי בעניין המלחמה הינה ברורה ואם
רצונך קין כי צבאות עמי ילחמו לצידך עלי לראות במו עיניי את
הקורא בעולם, כי אחרת לא אוכל לבוא למועצת העם בדרישה להכרזת
מלחמה וגיוס כללי של הצבא".
"אכן", ענה לקין, "ושמח אני כי את העלית את הנושא, לכבוד יחשב
לכולנו אם תכבדי אותנו בנוכחותך במסענו, ברשות הורייך כמובן",
קין קד בראשו לעברם של טול וקולונה.
"הרשות נתונה לכם קין, בני, בכבוד רב הרשות נתונה לכם", ענה לו
טול ופנה אל ביתו, "ביתי אשמור לך על ממלכתך העתידית בזמן
העדרך. שמרי על עצמך, כי לא יוכלו הם לערוב תמיד לביטחונך.
עסוקים יהיו הם ברוב הזמן בלשמור על עצמם,, למראה פניה הוסיף
מייד, "בטוח אני כי עוד תשמשי להם לעזר רב ותצילי בעצמך את
חייהם מפעם לפעם, יודעת את כי לא ארכב בראש צבאי לעולם אם אין
את נוכחת לצידי".
"ובכן אם כך הכול מוסדר", אמר אקני לפתע, "מניחה אני כי הכנת
את ציודך עוד מקודם וסוסך המוכן לרכיבה ממתין לך על האדמה,
קלטו עיניי במהלך הבוקר איך בהסתר מכינה את ציודך, הנחתי כי אם
לא היית מקבלת את הסכמתנו להצטרף היית תופסת אותנו כמה ימים
אחרי כשהיה מאוחר מידי מלהשיבך לביתך". רולנדה הסמיקה, "זה
בסדר, אל חשש", אמרה לה אקני כממתיקה עימה דבר סוד, "תני לזמן
לעשות את שלו ולפני שתחושי בכך תמצאי את עצמך שם, סבלנות
יקירה, סבלנות", והפנתה את מבטה לקימולי שגם הוא העלה סומק על
לחייו, נראה שגם הוא הבין את הרמיזה הגסה.
לאחר כל זאת ירדו כולם לאדמה למרגלות העץ האדיר עליו ניצב ביתו
של מלך אנשי היער ובמהירות עלו על אוכפיהם.
"שמרי על עצמך יקירתי", אמרה קולונה לרולנדה, "שמרי על אהבתך
וחזרי לזרועותינו בשלום וללא פגע. ומי ייתן כי תשובו כולכם
ובידכם התרופה למזור של העולם".
"אכן", אמר טול, "מי ייתן ותשובו אלינו כולכם בשלום. מצפה אני
לראותכם כאן שוב וזה ציווי ממי שאני קוראים אותו מלך רם",
הוסיף בחיוך.
"כן מלכנו הרם", ענו כל חמשת בני החבורה ללא יוצא מהכלל, הפנו
הם את סוסיהם ויצאו הם לדרכם.
להפתעתם גילו כי על הגשרים ברחבי כל העיר, אשר מתחת לה חלפו
עתה, ניצבו כל בני העם והשליכו הם עליהם עלים צבעוניים מראה
מרהיב היה זה לעזיבה ונסך הוא בידם את התקווה כי יש על מה
להלחם ויש על מה להיאבק בעולם הזה. לאחר בהגיעם לקצה העיר הפנו
הם את מבטם לאחור וראו את טול וקולונה עומדים בפאתי העיר
ומנופפים להם במטפחות צחורות וגדולות.
"המטרה, ארצם של גמדי ההרים", קרא קין בקול רם וחמשת בני
החבורה האיצו בסוסיהם לכלל דהרה.