נעה ברקאי / לבד |
את אותה הרגשת ריקנות חבויה בקולות הדממה?
צלילי האמת
מהדהדים בראשך
ומנקרים מציאות שבעמל רב הודחקה.
סיחרור כבד מטיש את ליבך
ומעלה זכרונות אהבה שאבדה..
אז,
הקרקע נשמטת,
הבועה מתנפצת,
ואתה כאן איתי
שוב אחד מול השני
בוכים על כל מה שהיה
וכשערפל השיכחה
מכסה את המבוכה
שנותרה לבדה ברגעים של שלווה
מעיזה אני
להביט בך
ולומר בקול רם שבעצם
אף פעם לא הייתי שלך..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|