הכבשים פעו בקול, אותו הבוקר בו קם יואש עם כאב ראש איום
ונורא. לקח לו זמן מה להתאושש, אך לבסוף, משעלה בידו לייצב
עצמו בלא עזרת הרהיטים, פקח את עיניו, רק כדי לגלות שהוא
עירום, וכי הכסא עליו נשען היה ענף של שיח דומדמניות עולץ.
בקצה שדה הראייה שלו, שעמד עתה על שלושה מטרים, הוא זיהה סוודר
בצבע קרם-מלוכלך, והסוודר לועס לו מכנסי ג'ינס להנאתו. שני
סוודרים נוספים שעמדו מאחוריו, שנדמה היה לו כי הם מאותו הדגם,
על-אף שלא יכל לומר בוודאות, פעו בקול, כאילו לבשר לו שהן
רעבות. ברגע הראשון, חיפש יואש פריט לבוש נוסף כלשהו אותו יוכל
להציע לבנות שיחו, אבל אז איבד את שיווי המשקל ונפל לאחור על
סוודר גדול עם קרניים שהיה עסוק בפעילות מעיים אינטנסיבית.
מיותר לציין כי הסוודר לא טרח לברר מה קרה ולמה דווקא עליו,
וגם לא הקשיב להתנצלויות המגומגמות של יואש, אלא פצח בריצה
בהולה, רצופת פעיות, משלח סוודרים וסוודריות לכל עבר, כולם
מצווחים בפעיות אימים, רומסים, קופצים ודורסים.
כשהוא מריח נהדר, כל גופו כואב, דואב ומלא ברק, דידה יואש אל
הפלג הצלול שזרם בקרבת מקום, אותו יכל לשמוע עוד מרחוק, מעבר
לדנדון הפעמונים שבראשו וקולות המחאה שבמוחו. כשהתכופף לשתות,
חלפה בו, שוב, אותה תחושה מרנינה של קהות חושים, והוא ניסה
לבצע, שוב, את התרגיל המדהים שערך לפני כחצי דקה על סוודר
מסוים עם קרניים, אך הפעם על הנחל המפעפע.
כשהתעורר לאחר מספר שניות, פיו וגרונו מלאים במים, גילה כי אכן
ביצע את אשר זמם, ובהצלחה כבירה. ההצלחה הייתה כה אדירה, שיואש
כמעט ולא ידע איך להתמודד איתה, ואילולי אותה בחורה מדהימה,
שופעת חזה, בלבוש מינימלי, שחפפה שיערה באגן מים קטן שיצר
הפלג, אולי היה שם לב לענף העבה שטבל זמורותיו במים. אבל הוא
לא, וכאות מחאה, הכה הענף מכה ניצחת בחזהו של יואש, גורם לו
לפלוט את כל המים שבלע, בתוספת ליטר וחצי של פחמן דו-חמצני, על
צפרדע תמימה, שקרקרה קרקור מופתע ונעלמה בזרם.
הנערה צחקקה, ומשסיים יואש להשתעל והפנה את תשומת לבו לבהייה,
חייכה בביישנות.
כששמחה גדולה כמוה טרם ידע אותו הבוקר שרויה עליו, בהה יואש
בנעמי וחיוך מרוח על פניו. על-אף שלא שאל לשמה, אינטואיציה
נשית ששכנה בקרבו אמרה לו כי נעמי שמה, בדומה לבועז שרעבי
ופמלה שלו, רק על רקע הרבה יותר ציורי. הפלג הצלול פכפך במישור
המוריק, משקף את גלגל השמש הצהוב המלטף את ראשי הברושים
בקרניים חמימות, וכל זה על רקע תכול השמיים והענק האדמוני
השעיר.
מה?!
נעמי צחקקה וקיפצה כשהר האדם השרירי, המכוסה בפרווה אדמונית
נעץ מבט מזרה אימים ביואש. כשניסה לגמגם בוקר טוב, הטיח בו
הענק שני דברים. ראשית, הטיח בו הבהמה האשמה בוטה בדבר נעיצת
העיניים המיותרת שנעץ יואש בחברתו, דבר שגרר מיידית מבט בלתי
רצוני בנעמי ובתאומי החמדה שלה. "כן, שירי תהילה נעמי! נעמי,
אני שלך!" שרה נפשו. הדבר הבא אותו הטיח הענק ביואש, היה
אגרופו האדיר והשעיר גם הוא, שהשלים את השיר: בוינג!
המחשבה הראשונה שעברה בראשו לאחר שהתעורר והשתעל מעט מים,
הייתה לחדול מהמנהג המגונה הזה. השנייה נגעה לקול המטריד שאנפף
ללא הרף, חוזר על עצמו כתקליט שרוט, אי שם מאחורי אזנו
השמאלית. קול שהיה מוכר להחריד, שאילו רק היה יכול לסנן את
רחשי הרקע ולהקשיב היטב היה אולי מצליח לזהות את-
"...וכך, שיסה-עשר..סיסה-עשר.. שישה-אסר.. סישה-עשר חברי-כנסת
מס"ש..."
הייתה זו רינה מצליח, ולפי התאורה בחדר בו ישן, ניחש כי מדובר
בחדשות הבוקר. כשצלע אל המטבח, גילה כי את רינה היפה החליפה
ירדנה המהממת, ו"בא הביתה" של שולה חן הלך והתנגן לו בראש. כוס
הקפה הייתה מרה, ובעודו מחניק פיהוק, הקדים קנהו לוושט והקפה
זרם לו במורד הריאות. משנוכח לדעת כי הוא מתפלץ ללא שליטה,
החליט להתעורר שוב, רק כדי לגלות שזה לא עובד יותר.
שעתיים לאחר מכן, שכב לו יואש במיטת אפיריון גדולה, בבית מרווח
בפינת הרחובות המלאך גבריאל ושדרות גן-העדן, כשמעליו בחורה
מדהימה ושופעת חזה, בלבוש מינימלי, והיא מאכילה אותו בענבים
אדומים ונטולי חרצנים.

מוסר השכל: לפעמים יום מיותר יכול להפוך ליום נהדר.