[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קפלי שומן שעוטפים את העצמות הרחבות ממילא, צלוליטיס ללא כל
סדר שנמצא על הרגלים, התחת. נפיחויות, בטן, אפילו בגב, בכפות
הרגליים יש לך שומן. איך אתה מעיז לצאת ככה לרחוב?

אני נמצאת איתך כמעט 18 שנים וכל פעם שאני עומדת איתך מול
המראה אני נגעלת. איך גוף אחד יכול לאגור כל-כך הרבה שומן?
לא משנה כמה מעט אוכל אני מכניסה אליך, אתה רק הולך ותופח,
הולך ותופח. כפוי טובה שכמותך, מה לא עשיתי בשבילך. הכנסתי
אותך לשביתת רעב. שבוע לא אכלתי, אמרתי שאתה חולה. אני הייתי
ממשיכה עם זה, אבל בגללך זה הופסק. זה היה נראה להם מוזר שאתה
לא אוכל שבוע, כי הם התרגלו לראות אותך אוכל ואוכל כל היום.
הכנסת אותי למצב בילתי אפשרי. כדי לרצות אותם הכנסתי אותך
לדיאטה בריאה, לא לדיאטת כסח כמו שרציתי. שנה היית ככה. אוכל
פחמימות וחלבונים לבד בולע רק כדור אחד ביום. רק טחנת אוכל כל
השנה הזו לטעמי. אבל אומרים שאני לא מבינה שככה זה בריא. אבל
אתה לא הגבת כמו שצריך, כמו שרציתי, ירדת לאט. כולם מסבבי היו
מרוצים, אבל איך אפשר? עדיין היו אומרים עליך הערות מגעילות,
מעליבים את הצורה שלך. אתה לא מבין שכל מה שרציתי זה להגן
עליך? על כבודך? הרי אתה הרגשת כאילו חטפת מכה בבטן, (שאם אני
כבר מזכירה אותה היא גדולה באופן מיוחד.) כל פעם שאמרו לך את
זה, שהעירו לך על השומנים העוטפים אותך. אם היית משתף פעולה
הכל היה הולך. אני לא יכולתי לעמוד מנגד. החבאתי לך את
הארוחות, נתתי לך יותר כדורים משצריך, דרבנתי אותך לעוד ועוד
פעילות ספורטיבית.כששקלו אותך השקיתי אותך בליטרים של מים,
שיחשבו, לפי דעתם הלא ממש חכמה, שאתה בסדר. והמחמאות? גם הם לא
איחרו להגיע. החמיאו לך על הגזרה, שאלו לעצתך לגבי דיאטות. אתה
רק חייכת בחיוך הדבילי שלך, חשבת שהכל זה אתה. אם זה היה תלוי
בך היית אוכל ללא הפסקה, כל היום.

אבל זה לא הספיק, לא הסכמת להיפרד מכל השומן שלך. כאילו הוא
האוצר הכי יקר שלך. אני לא נכנעתי לכל אלא שאמרו שדי, שאתה רזה
מידי, שרואים לך את העצמות, שזה חולני. מה הם מבינים? מי מכיר
אותך כמוני. זה שומן, יש עוד דרך ארוכה. הם היו מקשיבים לי
לולא היית כל-כך טיפש!
אז זהו עכשיו הם מטילים עליך את העונש המגיע לך. הם כולאים
אותך בבית חולים. שם יכריחו אותך לאכול. יהיה לך טוב שם לכמה
זמן, ולי יהיה רע, כל-כך רע. אבל אתה יודע מה יקרה אחר כך? לא,
כמובן שחשבת שהעונש זה בית החולים, מתאים לך. אתה חושב שזה
העונש, הם חושבים. אבל מה הם ומה אתה יודעים. אתם פשוט לא
מבינים.
העונש האמיתי יהיה שתצא לרחוב, וכולם ינעצו בך מבט. ויתלחשו,
ויעירו.
העונש האמיתי יהיה אחר כך בחוץ. שתצטרך להתמודד עם כמויות
השומן שאגרת.
כל הנותר לך זה לקוות שאני אהיה שם לעזור לך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אני רוסי?!
אתם יודעים מי
אני?

אדולף, הדור
הבא, זועם על
פקידי משרד
הפנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/3/03 10:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מייה שטיינר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה