|
העצב הזה
שצף כל הזמן
ואינו מרפה
היגון הפנימי שלא נגמר
שואב את כוחותיו מהריק שלי
עצב לא מוסבר
מלווה אותי, ממלא אותי
חודר ומחשיך
דמעות הרחמים האלו
מבט כבוי בפנים לא מוכרות
אני מת ונרקב מבפנים
גורר את גוויתי
ללא מטרה |
|
|
היו ר' חרגול
ור' אשכנזי שעיר
מהלכין לערב
במה, ועברו על
פתח בית זונות.
נכנסו וגמרו
אומר ויצאו. אמר
ר' חרגול: מצווה
גדולה עשינו,
שנאמר- כל פרנסה
מכבדת את בעליה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.