|
העצב הזה
שצף כל הזמן
ואינו מרפה
היגון הפנימי שלא נגמר
שואב את כוחותיו מהריק שלי
עצב לא מוסבר
מלווה אותי, ממלא אותי
חודר ומחשיך
דמעות הרחמים האלו
מבט כבוי בפנים לא מוכרות
אני מת ונרקב מבפנים
גורר את גוויתי
ללא מטרה |
|
|
- "ברגעים כאלה
אני מצטער על
שלא הקשבתי למה
שהייה לאבי לומר
כשהייתי קטן"
- "מה הוא
אמר?"
- "לא יודע, לא
הקשבתי"
(וונאבי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.