זה השם שלי...למה אתה לא קורא לי ככה?
למה אתה לא מעלה את שמי על שפתייך...זאת קללה בעינייך?

כנראה שאני לא קיימת בעיינך, לא עוד, ואחרי שפגעת בי ככה, כ"כ
קשה, כ"כ כואב, כ"כ קורע לב, החטפת לי אגרוף עם כל הנאיביות
שבי, וזה פגע בי ישר בפרצוף.

אני לא לוקחת דברים כמובן מאליו, ומשום מה, כל מה שהיה לי ולא
הצליח לי, הגדרתי את זה כ"טעות".
אבל אתה לקחת אותי כמובן מאליו.
היום אני לא חושבת שהכל היה טעות,זה מסוג הדברים הקטנים האלה,
כמו קוץ שלא יוצא מהבשר, כמעט בלתי נראה, אבל מורגש..הלקח הוא
המורגש.

ועד כמה שאני רוצה אותך איתי, ולמרות שפגעת בי...אתה לא קיים
יותר במציאות שלי, במציאות בכלל;
אתה לא קיים בכך שתבוא ותיתן לי חיבוק או נשיקה,ככה סתם בלי
סיבה,אתה לא קיים להתקשר אלי כדי לשמוע אותי,כי התגעגעת אלי
,ואתה לא קיים כדי להקשיב לי, גם אם זה הדברים הכי שטותיים
וחסרי הגיון, כמוני וכמוך...אתה לא קיים להגיד לי שאתה אוהב
אותי.

ואתה לא קיים כדי להגיד את השם שלי, הדבר היחידי שהוא רק שלי,
ולא של אחרת. כי אני לא כמו האחרת.

יש לי המון פנטזיות, ותוכניות ומחשבות קטנות שמתרוצצות אצלי
בראש עד השעות הקטנות של הלילה, ואני לא יודעת מתי אני אתגבר.
היית אצלי במחשבות כדי להוציא אותי מבעיה אחרת, ואני כבר בדרך
החוצה..
אתה עדיין שם, תמיד תהיה.
אני אחכה.