"מני, אתה בא לשתות איזה בירה, יא מכוער?" שאל מיקי היפה
בגיחוך.

מני, שהיה מורגל בטון זה של חברו משכבר הימים,  סירב.  צריך
להתכונן למבחן. מני לא ויתר. "נו כבר, יא חתיכת מגעיל, לא נשבר
לך הזין כבר לשבת על הספרים האלה מהבוקר עד הערב? מה יוצא לך
מזה, אני לא מבין". מני לא נכנע. הוא אף פעם לא נכנע.

מיקי היפה היה באמת בחור יפה. הוא ניחן בקסם אישי מתקתק,
ובאישיות שמני הגדיר פעם ככזאת שהיא מספיק קרובה לאישיות של
פסיכופאט כדי שזה יהיה מעניין, ומספיק לא קרובה כדי שזה לא
יהיה מסוכן. מיקי אהב את ההגדרה. כמוהו, גם עשרות הסטודנטיות
שלמדו איתם, שסומק עז הציף את פניהן בכל פעם שעבר בסביבה.
ההגדרה עברה טרנספורמציה מסוימת והפכה ל"חזיר", לאחר שהותיר
חלק מהן משתרכות מאחוריו, מאוכזבות, בטור ארוך, מפותל ולח מבע,
המתפתל ומבהיק כשביל שמותיר אחריו חילזון.

הערב הוא רצה לשתות איזה בירה או שתיים, תלוי באיכות הבנות
שיהיו בפאב ה"זיגל" היום. ולא בחור כמו מיקי יוותר על רצונו אל
מול סירוב צפוי כמו זה של מני ביום שלפני מבחן בפילוסופיה.
כבר כשצעדיו הבטוחים  נקשו  על המדרכה, מוחו נדרש לסוגיית כמות
הבירה  שיצטרך להחליק במורד גרונו עד  שיכיר את אותה אחת
ויחידה  שגורלו יזמן לו הערב.

מרפקיו של מיקי נשלחו אל דלת הפאב, מאלצות אותה להיפתח. הוא
נפנף לשלום חטוף לבחור שעמד בכניסה, "מה המצב, עומרי, מה
קורה?" הפליט רטורית בחצי פה, "עדי לא עובד היום?" עומרי הניד
בראשו וחזר לעסוק בבחורה של שלוש בירות שעמדה לידו, מצחקקת.

כבר במבט ראשון זיהו עיניו המיומנות של מיקי את העובדה שהערב
הוא ייאלץ לשתות הרבה כוסות של בירה.

היו שם כתריסר בנות, מחציתן מסבות לשולחן עם בן מפוחד, והמחצית
השנייה התחלקה לשתי בנות של ארבע -חמש בירות, שתיים של כמה
חביות טובות, אם בכלל, ושתיים של שלוש בירות.  איפה הימים בהם
היה נכנס לפאב ומזהה כמה בנות איכותיות כל כך, עד שגם אם היה
שותה ולו כוס אחת, אפילו של מים מינרליים, עדיין היה חושב שהן
ראויות לסיים את הערב על יצועו. הערב המצב היה קשה ביותר. הוא
צריך לשתות לפחות שלוש בירות כדי להגיע למצב בו יוכל להגיע
למסקנה שאחת הבנות כאן שווה משהו.

הישועה באה מכיוון בלתי צפוי. אי שם בפינה הרחוקה, מבעד
לתימרות העשן, הסתלסלה דמותה של מיכל, ישובה  כשרגליה מונחות
זו על זו באלכסון. מיקי זיהה אותה מיד. היה לה יופי של בירה
בודדת ושכל של שלוש. מיקי החליט להתפשר על ממוצע של שתיים. הוא
התיישב לידה, מזמין לעצמו בירה, מאפשר לחיוך קטנטן, שובב, לרצד
בקצה פיו. "את מאוד יפה היום, מיכל", אמר בשקט. היא הפנתה ראשה
הצידה ולא ענתה.  "רק כמה חבל שאת לא כל כך חכמה...", המשיך,
כשמבטו נפל על המחיר המופקע שנכתב בתפריט עבור כוס בירה.

מיכל הזעיפה פניה, "מי שמדבר, יא חתיכת אידיוט, אתה האחרון
שאפשר להגיד עליו שיש לו שכל", הוסיפה בשאט נפש.

מיקי גחן קדימה, מאפשר לחיוך הקטן להתרחב בעקמומיות ערמומית.
"תתקרבי לכאן רגע, אני רוצה להגיד לך משהו. משהו מאוד מאוד
חשוב",  הוסיף לאחר הפוגה קלה.

"דבר, דבר", השיבה מיכל בחוסר סבלנות.

המוסיקה הרועשת שמילאה את חלל הפאב הפכה בהדרגה לשקטה ונעימה.
מיקי המשיך, משווה לקולו נימה ידענית: "אין לך מה להתבייש
ביופי שלך ובתכונות הנלוות לו. ממילא, חוכמה היא בסך הכל משהו
כמו מפלט-אחרון שיצר הטבע עבור המכוערים", אמר ברוב משמעות,
ונשען לאחור.  מיכל התקרבה לאט, חוככת בדעתה אם לסטור לו או
להקשיב, מגיעה אט אט להחלטה, מניחה את ידיה על השולחן ומקשיבה.
מיקי יכול היה לדמיין את הגלגלים העצלים במוחה חורקים במאמץ
עילאי. הוא שמח כשנעצרו מלכת, מפנים את מרכז הזירה לתפקוד יעיל
של האוזניים.  

"את יודעת מה ניטשה אמר פעם? הוא אמר משהו כמו: הצורך שלנו
בחושניות, נובח כמו כלב פרא הנעול במרתף, ובעת שנשלל ממנו נתח
של בשר, הוא מתחנן לנתח של רוח. זה מה שהוא אמר, ואת יודעת מה
הפרשנות שלי למשפט הזה? תכף תשמעי". המלצרית הגיעה, מחייכת
למיקי, ומניחה את כוס הבירה שלו על השולחן. מיקי הודה לה
בחיוך, גמע מעט מהבירה הקרה, המקציפה, פנה אל מיכל, והמשיך.

"האנשים שנולדים יפים, תמיד אהודים, מקובלים בחברה, ועסוקים
בליהנות מהחיים. אבל המכוערים, כבר בתור ילדים הם בודדים,
ומרגישים צורך להיות טובים במשהו, כדי שיפנו אליהם את תשומת
הלב שכל כך חסרה להם. אם לחזור לניטשה, היפים זוכים לנתח של
בשר - של חום ותשומת לב אנושית. המכוערים, למרות שהם מאוד
רוצים נתח של בשר - הם פשוט לא יכולים לקבל אותו, בגלל איך שהם
נראים - ולכן הם מתחננים לנתח של רוח, חכמה, השכלה וכאלה".

מיכל קרבה את ראשה לכיוונו, מסיטה את שיערה אל מאחורי אזנה
בתנועה אלגנטית ומיומנת.

"תראי, תמיד אומרים שאנשים יפים בדרך כלל טיפשים, וזה ממש לא
מדויק. מה שיותר נכון הוא, שהחכמים בדרך כלל מכוערים.  יהיה
הרבה יותר מדויק להגיד שהמכוערים, מחוסר ברירה, נאלצים
להחכים". מיקי הניח את ידו על כוס הבירה ולגם ממנה  בהנאה
מופגנת. ולא אחד כמו מיקי ייתן להפוגה זו לעצור לו את
המומנטום.

"ראית פעם פרופסור יפה? נכון שלא? אני אומר לך עוד פעם, אם
תסתכלי טוב מסביב, תראי שלמעשה רוב, אם לא כל, האנשים החכמים
הם מכוערים לאללה. במקרה הטוב, אם הם לא ממש מכוערים, אז הם
חנונים כמו  אנ'לא יודע מה". הוא שתק ונתן לדברים לחלחל אל
מוחה הקטן של מיכל. לאחר דקה תמימה נראה היה שנפל לה האסימון.

"אבל איך אתה מסביר את זה שיש אנשים שהם גם חכמים וגם יפים?"
"נכון. יש גם כמה כאלה. שכחת לציין שהם גם עשירים", קטע אותה
מיקי. "נכון. בדרך כלל הם גם עשירים", הסכימה מיכל.

"קודם אני רוצה שתביני שאני לא מדבר על כולם. אני מדבר על
הרוב, על הכלל. לכל כלל יש יוצאים מהכלל. וגם לעניין היוצאים
מהכלל יש הסבר, מיכל חמודה שלי. הם לא עשירים בגלל שהם חכמים,
והם לא חכמים בגלל היופי, הפואנטה שונה לגמרי". מיכל התקרבה
שוב, מהופנטת. "לכל אחד כזה יש אבא, האבא הוא בדרך כלל מכוער,
ולכן גם חכם. הוא למד שנים באוניברסיטה ומצא לו ג'וב טוב. אם
הג'וב לא כל כך טוב, הוא ימצא אישה מכוערת, ויוולד להם בן
מכוער במיוחד, עם פוטנציאל גדול יותר לחכמה".

"אם הוא ימצא ג'וב טוב ויעשה הרבה כסף, הוא יצליח למצוא אישה
יפה וטיפשה שתתחתן אתו בגלל הכסף. מה שקורה אחר כך זה אחד
מהשניים - אם הילדים יהיו דומים לאבא, הם יהיו מכוערים, ואולי
ביום מן הימים חכמים".

מיקי לקח שלוק ארוך מהבירה, מניח את הכוס בעדינות על תחתית
הקרטון העגולה שסימנה את מקום הכוס והמשיך: אבל, אם הם יהיו
דומים לאימא, הם יהיו יפים. ואז, כדי שלא יגידו שבגלל שהם יפים
הם טיפשים, הם ילמדו וילמדו עד שיהיו חכמים, יפים ועשירים".
הפסיק מיקי את המונולוג, ממתין לסיומו המוצלח של שלב הזנת
הנתונים החדשים בתודעתה של מיכל.

"לחיים", אמר מיקי והניף את כוסו הריקה למחצה, מניח לתחתית
הקרטון שנדבקה לכוס לנשור על השולחן. מסמן לה להרים את כוס
היין שלה. "לחיי היפים והמוצלחים, כמונו." הם השיקו כוסותיהם.
מיכל גמעה את כל תוכן הכוס בלגימה אחת.

"ומה שקורה אחר כך", המשיך מיקי בחיוך של ניצחון, "הוא שהם
שוכחים מתי להפסיק, ורוצים תמיד להיות יותר יפים, יותר עשירים
ויותר חכמים. ולוקחים לעצמם אישה יפה ועשירה, ונולד להם ילד
יפה, שבוחר לבד אם להיות חכם או להיות מוצלח, וליהנות מהחיים
היפים. אם הוא בוחר נכון, יש סיכוי טוב שהוא נמצא כאן עכשיו,
גם אם יש לו מבחן בפילוסופיה מחר". מיקי נשען לאחור וחייך
לעצמו. מיכל הזמינה כוס יין נוספת, התקרבה לשולחן וחייכה.

אפילוג: מני הוציא 98 במבחן. מיקי זיין את האים - אימא של
מיכל.