מביט בראי דרך עיניי הקטנות
מתקרב קצת אליהן ולי הן קורצות
יודעות דבר שאיש לא יודע
ואם אני לא מספר, אף אחד לא שומע
זהו הסוד הקטן, כמו שאבא אומר
מה שאז אמר לי , מה שרק לי סיפר
אני זוכר בדיוק איך הוא נכנס לחדרי
דמעה בעינו, ליטף את ידי
אל תפחד , אמר לי והביט בעיניי
אם יום אחד תירדם, אחז בידיי
אז תחלום חלום כל כך יפה
תוכל לבקרני אם אפילו תרצה
אל תמהר להתעורר, תהנה מכל רגע
תרגיש מוגן מכל רע ומכל פגע.
חייכתי אליו והוא חייך אלי גם
שאלתי אותו, אם אחלום על הים.
התרחקתי קצת מדמותי והבטתי על שפתי
שחייכו לזכר תמונת נעוריי
עפתי על גב השחף עם הזיכרון
אל הים האהוב, אל הביקור האחרון
אהבתי ללכת לשם עם אבי
משחק בחול, אוחז קונכייה בידי
ברגלי הקטנות הייתי רץ אל המים
צוחק מדגדוג הרוח בלחיים
מתקרב לדגים, הם בורחים מפני
מתיישב על הסלע, מחבק את רגליי
שם תמיד סרטן קטן הייתי מוצא במחבוא
מתקרב קצת אלי כשהייתי קורא לו לבוא
ידעתי שתמיד הוא יהיה איתי
ילווה את ילדותי.
ממבט על שפתי שכבר אינן מחייכות
שוב על עיניי- ואין הן קורצות
גומעות את הרגעים והנופים האחרונים
כל טיפה וטיפה הנוטפת מהחיים
מתמקד אני בעיניי בשילוב הצבעים
לבן, חום ירוק ושחור בפנים
בתוך השחור קרן אור יחידה
נער שמבין ואת דימעתו -מסגירה. |
