|
אנחנו משחקים עם כדור הצמר
ומדמיינים שזה המוח של הבעלים
שהרביץ לנו כששרטנו את הכלב של השכנים
ולא נתן לנו לצאת ושוב חבט בכל כוחו
כשהשתנו לו על השטיח האדום
עכשיו יש לנו כדור צמר
ואנחנו מדמיינים שמוחו בין טלאותנו
ומשחררים חוט ארוך ארוך
של אונה שמאלית
אנחנו רודפים אחרי שארית האיבר
שלא ילך לנו לאיבוד
והשטיח אדום כמו נמלא בדמו
כדור הצמר בכלל צבעו ארגמן
הוא רך ונמתח
שחבל על הזמן
מתגלגלים איתו במדרגות
מפזרים אותו בכל הבית
ככה יעשה לאיש שחפץ ברעתנו |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.