זו הייתה יתושה ענקית. משהו כמו סנטימטר, סנטימטר וחצי אורך.
יתושה מפלצתית. והרגתי אותה. עם מגבת. שירותים זה חדר קטן.
היינו שם רק שנינו, ורציתי להקדים תרופה למכה. מכה אחת מכוונת
היטב, שהותירה כתם של דם על הקיר.

אין לי שום דבר נגד יתושים ויתושות. אני יודע שהם לא אשמים, או
הן לא אשמות שהן ניזונות מדם. הן לא יודעות כמה זה כואב. הן
עוקצות והולכות, ורק אחר כך העקיצה כואבת. מתנפחת, מאדימה
ומגרדת. וכאשר יגרדו אותה - כן תרבה וכן תפרוץ. ולכן, ברגע
שעיני נחה עליה, מעופפת באיטיות נינוחה מול המנורה, קיבלתי
החלטה והרגתי אותה. היא נפלה לרצפה, מובסת, ומתה מיד מפצעיה.

רק אחרי כמה דקות הבנתי שהיה מאוחר מדי. היא עקצה אותי בגב,
כנראה עוד לפני שראיתי אותה, הבתזונה. כאילו ידעה שאהרוג אותה,
והחליטה לנקום את דמה שלה עוד בטרם התנוסס על הקיר.

איזה שני חארות אנחנו, אני והיא. היא עקצה אותי עוד לפני שידעה
שיש לי כוונות רעות לגביה. אני הרגתי אותה עוד לפני שידעתי
שהיו לה כוונות רעות לגבי. שנינו היינו כל כך אכזריים
ואנוכיים.

החברה הראשונה שלי בגדה בי פעם. כרגיל במקרים אלו, עם האקס
שלה. כשזה התברר לי, הכאב פילח כעקיצה נוראית את גופי. לבי
נשבר לרסיסים. הוא נשבר עד כדי כך , שכבר לא יכולתי להתאפק
וגיליתי לה שגם אני בגדתי בה. וזה לא שסתם אמרתי, באמת בגדתי
בה, וזה קרה עוד הרבה לפני שהיא בגדה בי.

וכל הקטע הוא שכל אחד מאתנו חשב שהשני נאמן לו לחלוטין. ומתוך
ידיעה כה ברורה וודאית שהדברים אכן כך - בכל זאת כל אחד מאתנו
בגד בשני. שנינו היינו כל כך אכזריים ואנוכיים.

וכשהחברה הראשונה שלך בוגדת בך, זה כואב.  או-אה כמה שזה כואב.
אתה תמים. אתה רואה רק את מה שמתרחש מול עיניך, אתה לא ממש
מודע למה קורה כשאתה מפנה את הגב. אתה לא ממש מודע לזה שהן
ניזונות מדם, ובכלל, שגם אתה ניזון מדם, למרות שאתה מקפיד
להסיר את הדם מהסטייק לפני שהוא מגיע לצלחת, או להרוג את
היתושה עוד לפני שהיא מגיעה לגב. אבל  אז מתברר שהיא כבר הייתה
שם, אצלך בגב, ועקצה אותך עוד לפני שהבחנת.

וזה כואב, כמו אצל החברה הראשונה, שבמקרה שלה זה הכי כואב.
אני מאמין שזה כואב אפילו יותר מאשר אם החברה האחרונה שלך
בוגדת בך. אני מתכוון לאחרונה בכל החיים. אני מדבר על אותה
חברות סופנית המכונה נישואין.

אבל מה זה חשוב עכשיו, הזכרתי את זה רק בגלל שזה כל כך דומה
לסיטואציה הנוכחית, עם היתושה הזאת. בכל מקרה, הרגתי אותה וזה
בהחלט הגיע לה. אבל עכשיו אני לא מדבר על זה. עכשיו אני מדבר
על העקיצה. זה כואב, זה אדום, זה נפוח, וזה בגב.

זה כל כך כואב, כאב כל כך חד, כשעוקצים אותך בגב, וזה עוד
יותר כואב כשאתה יודע שזה רק חלק ממה שמגיע לך. אני הרגתי
אותה, והיא בסך הכל עקצה. והיא כבר מונחת על הרצפה, אבל העקיצה
נשארת וכואבת, ואז אתה מתחיל להבין.

והכאב של העקיצה הזאת, זה כאב שאי אפשר להביע במילים. אולי
בדמעות.