איך אני מקנא באותם חברה מ"העולם האמיתי" שמשודרת בYTV וגם
בMTV.
כל כך מקנא.
לעיתים פשוט בוהה במסך הטלויזיה בזמן שרייצ'ל רבה עם כריס וכל
כך מקנא.

זה לא שחסרים לי ריבים עם האחים שלי, וזה לא שאני רוצה שהאחים
שלי יחזרו לגור בבית.
זה שהמחשבה של לגור בניו יורק או בשיקאגו או אפילו בלאס וגאס
מהממת אותי.
לחיות עם 12 איש בערך שזרים לך לחלוטין, להתמודד עם תרבות חדשה
במקום חדש.

אולי אני צריך לנסות לפתור את זה, להבין ולפצח את ה'חידה' שהיא
בעצם הסיבה שאני מכור לתכנית הזאת. לפחות יש שיגידו זאת.
אבל אני באמת לא חושב שיש חידה לפתור.
אני, בניגוד לאחרים, לא גר בפלורנטין, ובכל זאת נוטה לעיתים
להפליג לי ולחלום על ניו יורק סיטי.

לעיתים אני נתקף בחרטה עמוקה על הויתור ההוא, שעלה לי באיפה
שאני עכשיו ובאיפה שיכולתי להיות.
תוך כדי התקף חרטה הייתי נכנס ליומן שלה ונזכר בה וברועי,
בשרון ובבקי אפילו...

כבר כמעט שנה הם שם...
כל פעם שבאורח פלא אנחנו נתקלים זה בזה באוטובוס או בתחנה
נידחת בעיר נידחת בשרון- מזכירים לי שאני צריך לבקר.
וכל פעם אני מבטיח, אומר שכן.

אבל כל פעם אני חוזר הביתה ויודע שלא יהיה לי ממש אומץ ללכת
לבקר. כי יש דברים שעדיף להשאיר מאחור...
חוצמזה, גם אם לא הייתי עושה את אותו ויתור...
הייתי מעדיף לגור עם רייצ'ל וכריס בניו יורק.