למוטי יש כישרון כזה, להוריד דמעות , ובעיקר לעצמו.
המוח שלו נמצא בנעליים , בתוך האיש הקטן שגר בו.
מוטי נראה שמן כזה מבחוץ, אבל מבפנים הוא רזה רזה, עם יד אחת
שיוצאת מהראש שלו.
השמש שלו שותה את הדמעות מעיניו עם קש וורוד, בשביל להמתיק את
הדמעות של מוטי.
את הקשית קנה באיזו טיילת באילת , בשעת לילה מאוחרת, אחרי שמכר
את הצוואר שלו, ומי שישים לב יראה שאין לו אחד כזה.
כשמוטי ייגדל , הוא יגור בדירה יפה, עם חברה יפה, שהיד בראש
שלה תעשה"V" ,והם יגורו בתל אביב.
אולי החיים שלו מחורבנים עכשיו, כי יש לו יד מהראש שעושה אצבע
משולשת, ואולי הוא לא יכול לרקוד כי אין לו רגליים, ובמקומן יש
לו סנפיר , אבל כשמוטי ייצא מהבית , הרגלים ייצאו יחד איתו,
יבואו איתו.
הוא לא יבקש יותר, פשוט יילך.
השמש שגידל תצטרך לדעת לשקוע ולתת גם לירח הזדמנות,
מוטי יצטרך להבין שלילה גם בא.
למוטי אולי אין שמש אמיתית, אומנם היא זורחת יפה מאוד, אבל היא
לא יודעת לשקוע.
אולי מישהו עושה ממנו צחוק, ואין לו בכלל שמש.
אבל מוטי, לא אכפת לו אם מישהו ייצחק מזה.
הוא יגור שם יום אחד, בדירה היפה שלו ועם החברה היפה שלו, בתל
אביב, ויראה לכולם כמה רחוק הוא יכול ללכת.

מוטי עכשיו כבר גדול, כמעט בן 18, אבל עדיין הולך לבית ספר .
נשאר לו עוד קצת, רק עוד קצת.
כל יום אחרי בית ספר, כבר מגיל 11 מוטי נהג ללכת לים, המקום
האהוב שלו, שבו, השמש לא שוקעת,  מוטי מכר את הדמעות שלו ,
שיצאו לעיתים קרובות , למרות שאצלו השמש לא שוקעת, הדמעות פשוט
יצאו, הוא לא הבין למה.
מוטי מכר את הדמעות, ועודפים הביא לשמש שלו, לשתות עם הקשית
הוורודה שקנה בטיילת שבאילת.
ועכשיו, כשיש לו מספיק כסף עליו, רגל אחת מתחילה לצאת החוצה,
ומוטי כל כך התרגש שבזבז איזה מאתיים שקלים רק על נעל אחת,
בשביל רגל ימין, להתחלה.
ובלי לשים לב, תוך שנה היו לו שתיי רגליים ועכשיו גם שתיי
נעליים יפות ונוצצות כאלו.

עכשיו מוטי יכול ללכת לרקוד, אז מוטי הלך בלי לחשוב פעמיים
והוא רקד ורקד.
ועד היום, אם תחפשו טוב  יש סיכוי שתראו אותו, את מוטי.
יש איזה בחור בן 19, שרוקד ורוקד באיזה מועדון בתל אביב.
רשמית, הוא עדיין גר בבית, אבל האמת היא שהוא לא יצא מהמועדון
כבר איזה 20 שנה, עדיין בחור צעיר, עדיין בן 19.
אבל הוא עוד ייצא משם, אבל רק אחרי שהשיר הזה שהוא כל כך אוהב
ייגמר, ככה לפחות הוא אמר לי פעם
ואני, אני עדיין מחכה, עם איזה  נס קפה קר, שהיה פעם חם
כשהכנתי אותו לשניינו....