אני מאוד אוהב אותך, קרן. אני אוהב אותך מפה, עד אינסוף,
ובחזרה. ואת יודעת את זה.
את יודעת, קרן, היום קראתי באיזשהו ספר, שבשמש ובכוכבים יש
שחרור תמידי של אנרגיה תרמו-גרעינית, מעין פצצות מימן תמידיות,
החזקות עשרות מונים מפצצות גרעיניות, והאנרגיה שלהם מגיעה עד
לכאן בצורת אור וחום.
ובכלל, ידעת שעל כל העולם הזה שלנו, כל כדור הארץ, פועלים
כוחות עצומים המאיימים לרסקו על השמש בשל כוח הכבידה המושך
אותו אליה. למזלנו, כדור הארץ לא מוטח בעוצמה על השמש בין השאר
משום שהכוח הצנטריפוגלי שומר אותו במרחק בטוח מהשמש, מרחיק
אותו ממנה ומסובב אותו סביבה כמו אבן הקשורה לחוט שילד מסובב
על אצבעו. כדור הארץ הזקן והטוב, ממשיך לנוע בשקט ובבטחה במה
שמבחינתו הוא קו ישר במרחב העקום של כבידת השמש.
ואולי כל הדברים האלה נשמעים פלספניים, פלצניים, ואני לא יודע
מה עוד, אבל זו המציאות האמיתית, היומיומית, במלואה. זאת
המציאות שבה אנו חיים את חיינו הקטנים ונטולי המשמעות. ואולי
אנחנו לא חושבים על זה בכל בוקר בדרך לעבודה, אבל הסיבה היחידה
לכך היא משום שאנו רואים ושומעים בעיקר את מה שקורה בסביבה
הקרובה שלנו. כדור הארץ כולו הוא מעין פרבר קטן ושולי יחסית
לשאר היקום. זו המציאות, וחשוב להיות ערים אליה כל הזמן,
ולהשוות אליה את בעיותינו, כדי לקבל את הפרופורציות האמיתיות,
ולא את אלו הנובעות מצרות אופקינו החושית.
אחד הקטעים המדהימים בכל העניין הוא שדבר דומה, בזעיר אנפין,
מתרחש באלקטרונים הנעים סביב פרוטון באטום בודד. ובעצם, ייתכן
שהיקום מורכב ממספר אינסופי של מעין אטומים מוגדלים בצורת שמש,
כדורי ארץ, כוכבים וגלקסיות, ואולי כל היקום המוכר לנו הוא
בעצם חלק קטן מהמבנה האטומי של איזה קיסם שיניים בעולמות
המתקיימים בסדרי גודל אחרים לחלוטין.
אני לא יודע אם יצא לך לחשוב על זה פעם, אבל זה כל כך מדהים,
וכל כך אמיתי.
והשמש שלנו מחממת אוקיינוסים, ומימיהם מתאדים ויוצרים עננים
שנותנים גשם. והגשם מפרה את האדמה וגדלים עליה צמחים ועצים.
והם פורחים ופולטים חמצן ונוצרים דגים וג'וקים ופילים ואנשים,
הנושמים אותו. וכולם ניזונים מהאדמה, השמש, המים, העשבים, וגם
זה מבשרו של זה.
ובני האדם, בעלי חיים אינטליגנטיים שכאלה, בנו להם ערים
ורכבות, מכוניות, מטוסים ומעליות, וחרצו את כדור הארץ בכבישים,
אוטוסטרדות ונמלי תעופה, ויצרו מדינות, תרבויות, דתות ומלחמות.
וחלו, וילדו ילדים במשך אלפי ואולי מיליוני שנים, ולבשו בגדים,
ויצאו לעבוד בעבודות שונות, ונהרגו למען מטרות שנראו להם
נשגבות, ויצרו לעצמם אמונות ושפות, ותענוגות גופניים ורוחניים
לכל החושים.
ושני אנשים מתוך כל היקום הגדול והנפלא הזה, חיים היום: האחד
זכר, והשנייה נקבה. ונפגשו באקראי לפני שנה, במקום שבו נפגשים
כמה מתוצרי הלואי של היקום כדי לשתות אלכוהול המיוצר מתוצרי
לואי אחרים. והם רוצים ואוהבים אחד את השני, ויוצרים הרמוניה
משותפת אל מול כל היקום הגדול והמדהים הזה. ושני אלה, הם במקרה
- אנחנו.
ואותה נערה, קרן שמה, מתקשרת אליי, אהוב ליבה, שותפה היחיד
לאותה הרמוניה מופלאה, ואומרת לי שאני אף פעם לא מתייחס לדבריה
ברצינות, ורבה איתי על זה במשך שעות ארוכות ברצינות תהומית
שכזאת.
וכל מה שנשאר לי לענות לך על זה עכשיו הוא, שמצד אחד יש
מיליוני גלאקסיות, ומיליארדי כוכבים ואולי מיליוני שנים,
ומיליוני סוגים של בעלי חיים, ומיליארדי אנשים, ומיליארדי
שלדים של אנשים הטמונים מתחת לגינה שלנו, ומצד שני, אולי את
צודקת, ואני באמת לא תמיד מתייחס אליך ברצינות, אבל, נו אז מה,
לעזאזל, נ ו, א ז מ ה? |
