גם נשיקתי לא תעיר אותך
משנתך תחת כנפיי המקופלות
עמוק אל תוך עצמי.
אהבה טהורה ונצחית
שלקחה אותך עמוק מידי
אל תוך האוקיינוס הקטן שלי
שבפנים.
צמה פרומה נחה על גבי החלק,
העירום,
המחכה לכפות ידיך
שיחבקו ויגרמו למים שקטים
לגאות.
מרחפים גבוה יותר מהשמיים
כי אין עוד גבול,
פרט לזה שהציב מותי,
מותך,
מותי.

והשקט הזה שלך,
כשליבי נשבר לאלפי חתיכות
קטנות, שורטות,
על ידי סכין חדה מידי שאחזת במותך.
אהבתי נוראה, נואשת,
צעקה שלא צעקתי
כשידי האלוהים עטפו אותך,
אחזו במקום בו נהגתי אני לאחוז,
וליטפת אותו כמו שנהגת ללטף את שפתיי
שלא תוכל עוד ללטף,
וכואב כל כך.




22.2.03