כשאתה רץ בתוך מעגל והמעגל הוא ענקי, אז אתה לא באמת יודע שאתה
במעגל. זה נראה כאילו אתה רץ כל הזמן קדימה. כשלמעשה אתה חוזר
על אותם צעדים שכבר צעדת. ואין לזה סוף עד שאתה לא מבין שאתה
במעגל. ואז כשאתה מבין יש לך שתי אפשרויות: לצאת ממנו או
להישאר בו.
ההגיון הפשוט אומר לצאת. למה להסתובב סביב אותו מקום שאתה
יודע שאין לו סוף? הדרך תראה כמו שהיא נראתה בכל האלף סיבובים
הקודמים שכבר עברת, ואולי דווקא מהסיבה הזאת יש אנשים שבוחרים
לא לצאת. אנשים מעדיפים להישאר במקום שלא טוב להם בו אבל הוא
מוכר מאשר לצאת למקום חדש. או שהם פשוט התרגלו... הם יודעים
איפה המכשולים ופשוט מדלגים עליהם. אני נמצאית במעגל. אני רצה
כל הזמן בלי הפסקה ואני יודעת איפה נמצאית המכשולים אבל משום
מה... אני כל הזמן נופלת.

הרבה זמן עבר מאז שכתבתי את זה...
יצאתי מהמעגל, נכנסתי למרובע.
מאז אני צועדת בלי הפסקה, הליכה איטית, רגועה.
במרובע אין לי מכשולים, או לפחות לא כאלה שיגרמו לי ליפול,
אולי מכשולים קטנים שאני מדלגת מעליהם עם חיוך
עם ידיים בכיסים ונעליים אדומות.
וכל פעם שאני מגיעה לאחת הפינות אני מסתכלת אחורנית
על הדרך שעברתי, לומדת ממנה, עושה חשבון נפש,
ובוחרת להמשיך.