לאורך הרחוב כבר החלו להשמע קריאות האימאות שצועקות את שמות
ילדיהן,
בעלי המלאכה היו בשלבים האחרונים של איסוף כליהם והכנסתם חזרה
הביתה,
ואחרוני הגברים כבר עשו את דרכם חזרה מן השדות שבוואדי.
הכל התנהל כהרגלו. גם עפף התנהגה כהרגלה.
היא הלכה לאורך הרחוב, מברכת לשלום את החולפים על פניה ונראית
מאושרת. כהרגלה.
בחיבור הסימטאות היא פוגשת את תמד והם ממשיכים יחד לאורך
הרחוב.
אחרי כמה צעדים הם עוזבים את הרחוב, שבנוי לאורך הוואדי,
ומתחילים לטפס על הגבעה הקרובה שמעל העיר.
בהגיעם לפיסגה הם נעמדים אחת ליד השני כשפניהם מערבה, ונושמים
את האוויר הקריר שמביאה איתה הרוח.
תמד שולח יד בישנית לידה של עפף ואוחז בה בעדינות.
הם עומדים כך עוד כמה דקות עד שהשמש נעלמת מאחורי הגבעות
ופונים לרדת חזרה אל העיר.
החושך יורד, ועוד שקיע חלפה לה בעיר הערבית העתיקה.