התעוררתי בבהלה.
השעה הייתה 3 בלילה או 3 לפנות בוקר, ולפני שהספקתי להחליט
הטלפון צלצל שוב במה שנראה לי כאקט מעצבן במיוחד שנועד למנוע
ממני לישון טוב לילה שני ברציפות.
הרמתי את השפופרת ושמעתי התנשפויות גבריות שהולכות ומתחזקות.
פלטתי צעקה : " מי זה, לעזאזל??? " , וקול בצד השני ענה "זה לא
הבית של אתי?  סליחה, לילה טוב" ולפני שהספקתי לקלל המניאק
ניתק.
סיננתי לעצמי בשקט, למרות שלא הייה אף אחד נוסף במיטה שלי :
"העולם הזה מלא משוגעים ומניאקים וכולם איכשהו תמיד מגיעים
אליי" , וחזרתי לישון.
בערך ב- 10 בבוקר ליקוק קטן באוזן ימין העיר אותי מחלום מוזר
במיוחד.
שלחתי את ידי הימנית אחורה וליטפתי אותה בניסיון לבדוק, בלי
להסתובב ולהסתכל עליה,  מה היא לובשת.
מאחר ולא לבשה חזיה, שיחקתי קצת עם הפטמות שלה, ליטפתי את פלח
הישבן הימני שלה מבעד לתחתוני הבוקסר, חייכתי חיוך מטומטם
והסתובבתי אליה כשידי, שעדיין הייתה בתוך תחתוני הבוקסר שלה,
עוטפת את ישבנה המשגע והחיוך מסרב לעזוב את פניי.
  " מתי חזרת? "
  " לפני שעה, עומרי הקפיץ אותי לבית של ההורים שלי, התרחצתי
ובאתי לישון אתך, ואולי להשתעשע קצת יותר מאוחר אם יבוא לך
וגם אם לא " , היא צחקה והוציאה לי לשון.
  " אוהב אותך, נשמה שלי " , אמרתי לה כדי שתשתוק.
  " גם אני אותך, נשם שלי " .
העברתי לשון על לחיה ושפתיה, נישקתי לה את האף, והוספתי גם את
ידי השמאלית לימנית שכמעט כבר נרדמה בתוך תחתוני הבוקסר
המצוירים שלה.
נשארנו מחובקים למשך דקה, הסתובבתי, היא נצמדה לגבי ונרדמנו
כמו 2 כפיות חרמניות.