"למה אין לו קולר?!" שאלה נתי, היא הייתה עצבנית. והייתה לה את
כל הזכות להיות עצבנית. גם אתם הייתם עצבניים אם איזה דוברמן
היה מנסה לאכול לכם את הכלב. ועוד דוברמן בלי קולר!
"הוא לא צריך קולר" ענה לה הערס עם הדוברמן "רק תפסי ת'כלב
הפיצפון שלך, כי את לא רוצה שהכלב שלי יתחיל לאכול אותו,
ותאמיני לי גם אני לא רוצה שזה יקרה".
"הוא לא יאכל לי את הכלב." אמרה נתי, היא הייתה בטוחה בעצמה.
והייתה לה את כל הזכות להיות בטוחה בעצמה. גם אתם הייתם בטוחים
בעצמכם אם הייתם נתי. ועוד נתי עצבנית!
"תתפלאי," אמר הערס עם הדוברמן "תראי איזה שיניים יש לדבר הזה,
הוא יכול למחוץ לך ת'כלב, תאמיני לי אני לא רוצה שזה יקרה".
"אבל כרגע אמרת שהוא לא צריך קולר! הוא צריך להיות מאוד מחונך
אם אין לו קולר! אחרת זה מסוכן! הוא יכול לפגוע במישהו! אתה
יודע שאנשים יכולים להתלונן במשטרה?!" נתי שוב נהייתה עצבנית.
היא משכה את הכלב שלה קרוב אליה.
"את תלכי למשטרה?" שאל הערס עם הכלב עם מבט מאיים. נתי לא
הגיבה. "חוץ מזה שהוא לא יפגע באף אחד, הוא גדל כל החיים שלו
עם ילדים קטנים בבית. אני הבאתי אותו לאחותי כשנולדו לה
הילדים. הוא לא יפגע באף אחד." הדוברמן השתחרר מהאחיזה של הערס
והתחיל לרוץ לכיוון אחר. נתי והערס עקבו אחריו עם העיניים. הוא
רץ ישר אל חברה של נתי. היא ליטפה אותו והם רצו ביחד לכיוון
נתי והערס.
"רואה?" אמר הערס בניצחון "הוא לא פוגע באף אחד. אלא אם כן את
ערבייה. הוא מריח ערבים ואז הוא נושך אותם. הוא יכול לזהות
רוצחים! סעמק..." הכלב שוב ברח מהערס ורץ לחברה של נתי שהתקרבה
בינתיים.
"אה... הוא שונא ערבים?" שאלה נתי, היה לה מבט מוזר בעיניים
"לא ידעתי שהם מבדילים בסוגים של בני אדם." "בטח שכן!" ענה
הערס "הכלבים האלה מאוד חכמים! יותר מרוב הבני-אדם בארץ! הם
מזהים אנשים רעים ממרחק! וערבים הם הכי גרועים! ימח שמם. אבל
תראי, הכלב הזה אוהב את חברה שלך. רואים שהיא בנאדם טוב!"
"כן..." אמרה נתי. היא הסתובבה לחברה שלה "בואי פאטימה, נלך."
ואז הסתובבה לערס המופתע ואמרה "אתה צודק. הכלבים האלה באמת
יותר חכמים מרוב בני-האדם בארץ."