החלטתי לזמן את האושר.
החלטתי לבדוק  באינטרנט אם יש שם מתכונים של כישופים ורודים
לזימון האושר, אבל כפי שצפיתי מראש, כישוף ורוד היה קשה למצוא.
הם התמקדו שם דווקא בשחור, ומי  רוצה לזמן אושר שיצא מתוך משהו
שחור? זה ישר זורק לך קונוטציה שלילית ואני החלטתי להתמקד רק
בחיובי.
במשך ימים ישבתי על המחשב ובסוף מצאתי כישוף חסר צבע והחלטתי
להתחיל ממנו, משימה לא קלה לילדה שלא יודעת לבשל...
בדף ההסברים שמצאתי ציינו שאני צריכה לקחת קלחת שחורה(שוב פעם
השחור הזה- מוציא אותי מדעתי)ואיפה לעזאזל מוצאים קלחת בימינו?
אז לאחר חיפושים רבים הזמנתי דרך האינטרנט קלחת שחורה שעלתה לי
הון תועפות, טוב, אף אחד לא אמר שהאושר זה עסק זול...
לאחר שבועיים של כסיסת ציפורניים, קיבלתי סוף כל סוף את הקלחת
והתחלתי להכין את תבשיל האושר. ביקשו ממני להכניס כל מיני
מרכיבים מוזרים שמפאת הגועל שעולה בי כל פעם שאני נזכרת בהם
אני לא אציין אותם כאן. לכל אותם מרכיבים הוספתי צבע מאכל
ורוד, כמו שאמרתי נפשי חשקה בכישוף ורוד, ועם כל הצבעים
שהתערבבו שם זה לא נראה ממש ורוד...
התוספת האחרונה לכל אותם מרכיבים הייתה ליטר דם מדמי, ליטר
דם... כמו שקית חלב.. חלב אדום עם עוגיות... איכס !
מה לא עושים בשביל האושר?
התוספת האחרונה גבתה ממני מחיר יקר. מכיוון שאני לא אחות
מוסמכת ולא איש מד"א שיודע כיצד להוציא ליטר דם מהגוף, הסתבכתי
קצת בנושא, ובנוסף לכך שכל המטבח התלכלך באיורי דם על הקיר,
כמו ציור לא מוצלח של פיקאסו, אני מאמינה שהוצאתי מתוכי הרבה
יותר מליטר אחד.
ואני, מונעת על ידי כוח הרצון, עם עיניים מעורפלות ועמידה לא
יציבה נעמדתי מעל הקלחת והתחלתי לבחוש בעודי  ממלמלת את מילות
הכישוף של זימון האושר המיוחל.
זהו ! מוכן ... זה נראה כמו משהו שלעסו והקיאו ואז שוב לעסו
ושוב הקיאו.. מזל שאין לי חוש ריח, אני בטוחה שזה מריח כמו
משהו שהרקיב לפני מאה שנה..ולמרות הבחילה האיומה שעלתה בי
הכרחתי את עצמי לשתות את הכל.
שתיתי... האושר יגיע כל רגע...כן כן... כל רגע... עוד 10
שניות..
9...8...7...זה מתחיל להשפיע...
6...נשימתי הייתה כבדה... 5...הרגשה של 100 קילו בטון שהתמקד
בדיוק בקודקוד ראשי, מחפש את הדרך למטה ...4....מרגישה כמו
מגדל קלפים שהתמוטט...3...העיניים נסגרות...2...כל כך קר
...1...נשימה אחרונה.
הכישוף הצליח.
סוף כל סוף האושר הגיע.