כל העבדים מתו, השדות לא מעובדים.
חדל להתקיים האושר!
היובש לקח אותם.
היעדר המק מעורר פחד בהמון ובמקדש.
הם אינם יודעים מעשיהם בלעדיו.

אבודה התקווה בלב האליטיסטים והכוהנים.
בחירי העם מייעצים אובדנות החיים והדעת.
הם חסרי אונים, לא יודעים להתמודד ולעבוד.
אין את מי לפטר מעשיית החיים.
אין עוד.

ובא שטן ושורף השדות, חרוכים- בוערים.
קוברי עצמות עושים את עבודת הקודש.
ואני נודד מקבר אל קבר מעביר על פניו
את קללת הנצח !
מעיר המתים מקברם, את העשייה
בת האלמוות.
הנני, מקים הבריאה בלב המוות.
מעורר העשייה בלבכם.
שקט תמותי הוא מנת חלקי בעולם.
הולך  בתלם  הבכות...
מקוממת בי ומקימה אותי הכמיהה
יצירי הרוע ממשיכים בדרכי.
ואני לא נוטש.
לכו אחריי, בואו, יצירים!
הלכו בעקבותיי, נוטפות הדם ...