שאלה לי אלייך דמגוג,
עד מתי תמשיך ללעוג?
איך נפשך מרדה בפיך
להתריס בפנינו
באת אשר חטא אביך?
ותשובה, אדון עליון?!
אשר ילדינו יראו לצאת לרעות,
במרעות זרים.
עד מתי תמשיך לבהות,
בעת אנחנו צובעים את עולמך בורוד.


הרת גורל שירתי האחרונה,
צביון אחיד בארצי שלי
והינך מוצאך ממנה.
מתכחש אתה לנאורות החדשה
עמוד האור המתנוסס מעלינו
ומראה לנו את הדרך.
מטיל אתה עמוד עשן בפנינו.
חוסם אתה את דרכה של ארצך,
מטיל חרמים וכשפים עלינו,
מסיט את סבב הדברים ומסיח ראייתנו לנפשך הגדולה,


זאת קיוויתי עלייך בעודך חי
לצלילה החד תפנה עצמך מדרך ההמון הדורס.
אטמון את קדושתך בעפר,
עפר מאדמת העמלים והחרוצים
שאת מאמצם האחרון השקיעו בשיקום ובניית הארץ מחדש.
יטיל אלך(האל שלך) את אשר ירצה לעשות
 כי אין אנו לשפוט ולבצע עוד.