[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








-"אבל אתה יודע מה חרא בחיים האלה..." אמר השדון הירוק עם כובע
הנוצה והשתתק לרגע, מביט אל שמיים במבט חושב "שאי אפשר לצאת
להפסקה אף פעם." הוא נעצר לשנייה, מתכונן לנאום פילוסופי ארוך
שהכינה לא המוזה ומיד המשיך, בטון גבוה יותר: "אין, ברגע שאתה
מגיע לפה אתה פשוט נשאר, 24 שעות ביממה, בלי הפסקה, אפילו לא
לרגע..."        
-"אהה..." אמר השדון השני אשר באותו זמן היה עסוק יותר בהוצאת
אפונים מהתרמילים הירוקים שלהם, בעודו נשען על התיק הקטן שהיה
קשור, כמו תמיד לענף ארוך שלמרבה הפלא עוד לא נשבר מכובד
המשא.
-"אתה מבין..." המשיך זה עם כובע הנוצה, פונה יותר אל עצמו
מאשר אל חברו "זה קורה כ"כ בטבעיות שאנחנו אפילו לא שמים לב!"
-"טוב,אז אני אלך לישון עכשיו"
-"לא. לא לישון, השינה לא עוזרת בכלל. היא לא פותרת כלום.
בשינה אתה לא יוצא להפסקה, אתה לא נח בשינה, אתה לא יכול
לנו..."
-"וואליום. וואליום אחי, אני אומר לך. לפני שיהיה מאוחר מדי"
-"בשינה אתה לא יוצא להפסקה" המשיך הראשון, מתעלם מהערתו
השנונה של חברו העייף "גם ככה הכל נשאר לך בזיכרון, הכל מצטבר
בתת מודע ומפתיע אותך שוב ברגע שאתה עוצם את העיניים! שתדע לך,
אצל שדים כמונו..."
-"שדים" גיחך השדון השני מתוך שינה "לאינטליגנציה של בן אנוש
אתה לא מגיע, ואתה עוד קורא לעצמך שד"
-"אצל שדים כמונו" המשיך השדון הירוק, מתעלם שוב מחברו שכבר
כמעט הצליח להירדם  "התת מודע עובד שעות נוספות. אני אומר לך,
על הכל אתה חולם אח"כ, על הכל! ואם אתה מתעורר ולא זוכר שחלמת,
אתה גם לא זוכר שישנת. אתה יודע שישנת אבל אתה לא זוכר את זה.
לא זוכר שיצאת לנוח"
-"כן,זכור לי משהו כזה" ענה השדון שעד לרגע זה היה חבר שלו, אך
עכשיו ורידי צווארו הכחלחל כבר מתפוצצים ברגע שהוא שומע מילה
מכיוונו.
-"ואין מה לעשות! אין! כשתצא להפסקה באמת אתה לא תחזור יותר.
לא בגלגול הזה לפחות. ברגע שיוצאים אין דרך חזרה, אתה מבין?!"
השדון הירוק הגביר את קולו עוד יותר, כאילו נבהל מה'תגלית'
החדשה של עצמו.
-"אהה..." ענה השדון השני בעודו מדמיין את הנוצה של חברו תקועה
לו עמוק בתוך הגרון.
-"אבל אני לא יכול ככה יותר! איך אפשר לחיות 200 שנה בלי לנוח,
אפילו פעם אחת. אני דורש הפסקה" אמר לעצמו בעל הנוצה בקול שקט
שלא אופייני לו במיוחד.


רעש רם פילח את השקט של היער, כמה ציפורים עפו למעלה, לכיוון
השמיים בדיוק. "אחח, איזה שד אני..." חשב לעצמו השדון הכחלחל
בגאווה, בעודו מחזיר את האקדח לתיקו הקטן, הקשור לענף שהרגע
נשבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תמיד ידעתי
שפיסוק נכון זה
דבר חשוב, אבל
לא תארתי לעצמי
שאני צריכה
לעשות את זה גם
פה, כדי שיאשרו
לי יצירות.





שרמוטה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/3/03 3:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בריין דמג'

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה