שלשום הוספתי עוד מישהי לרשימת הבנות שאמרו לי "לא". "להפתעתי"
הגמורה, גם הפעם התירוץ היה שאני זה אני ואני לא יכול פתאום
להיות משהו אחר, לדוגמה - מידיד לחבר. הרי איך זה ייתכן שמישהו
שמסתדרים איתו בצורה כה מושלמת, יוכל לתפקד בתור חבר?  כנראה
שעל פי כל הבנות האלו, חבר צריך להיות מישהו שמתייחס אלייך
בצורה מסריחה ושרמת הקשר ביניכם שואפת למינוס, אחרת אני באמת
לא מבין את הטיעון הזה...   אני מנסה להעמיד את עצמי במקומן של
הבנות האלו ולראות אם אני מתנהג באותה צורה. לא נראה לי.

אני לא מפזר סביבי מילים כבדות ומלאות כוונה כמו "אתה החבר הכי
טוב שלי", "מה הייתי עושה בלעדייך?", "הייתי רוצה חבר כמוך",
או כל מיני דברים שכאלו. אם מישהי אומרת כאילו דברים למישהו,
איך היא יכולה להגיד לו בנשימה הבאה "לא"?  איך זה מסתדר
מבחינה הגיונית?   ומה המסקנה שאתן מנסות ללמד אותי?  שאני רק
מפסיד מעצם העובדה שאני מתיידד איתכן? שאני מפסיד מעצם העובדה
שאני נותן לכן לשפוך את ליבכן בפני, עוזר לכן, תומך בכן
ומתייחס אליכן כמו אל שוות ואף יותר?  לי, אתן קוראות חבר טוב,
אבל לכלב שגורם לכן להרגיש כל כך רע, אתן קוראות בן-זוג, או
רוצות שהוא יהיה הבן-זוג שלכן.  מה אני אמור ללמוד מזה?  שאם
אני רוצה אתכן, אז אסור לי להתיידד איתכן?  כי מהרגע שאני
מוגדר כידיד, מסתבר שאתן מוגבלות שכלית ולא מסוגלות לעשות את
המעבר המנטלי בין "ידיד" ל"בן-זוג". או אולי אתן לא רוצות. נוח
לכן שיש לכם פראייר שאפשר לשפוך את הלב בפניו ולדבר איתו על
הכל ולקבל ממנו את כל מה שאתן צריכות, אבל כשזה מגיע ללתת
בחזרה את מה שהוא צריך, פה אתן כבר עוצרות...

כמובן שעכשיו יש את הצבועות האלו, או אפילו התמימות האלו,
שיגידו שלא כולן כאלו ויש יוצאות דופן. נכון. לכו תספרו את זה
למישהו שאולי הכיר מישהי אחת בכל ימי חייו, ואני אגיד לכן משהו
- גם הוא לא יאמין לכן. לפסיכולוג ופראייר מדופלם שכמוני יש
המון ידידות שמספרות את כל מה שקבור להן עמוק בתוך הלב, ולאחר
סקירה קצרה של העובדות, אני יכול לומר לכן שאם אכן קיימת כזו
בחורה, אז היא לא שייכת לחוג הבנות שאני או החברים שלי מכירים,
חוג שמונה מספר מכובד ביותר של בנות.

אז מה כן התשובה?  איך בכל זאת אפשר להשיג אתכן?  התשובה, כמו
שניתנה לי על ידי כל הבנות ששאלתי, לא מפתיעה אותי על סמך
הכרות עם דרכי החשיבה המופלאות של המין הנשי. "אין כזה דבר
אישה בלתי ניתנת להשגה - יש גבר שלא יודע איך להשיג", או אם
לנסח כמו שרובן ניסחו, פשוט להיות עקשן ולא לוותר. מה זאת
אומרת, במילים אחרות?  שכשאת אומרת "לא", קיים מצב רציני שאם
אני אתייחס לזה כ"אולי", אז בסופו של דבר, את תהיי שלי. אח"כ
כועסים על כל הבנים שלא מבינים ש"לא" זה "לא" כשבעצם כל הצדדים
המעורבים יודעים שרוב הזמן "לא" יכול רוב הזמן להפוך ל"כן".
אני יכול לדמיין עכשיו את כל הפמיניסטיות שקוראות את המילים
האלו תופסות בראשן וכועסות על הזכר הטיפש שרשם אותן.
פמיניסטיות יקרות שלי, הגיע הזמן להביט טוב טוב עמוק לתוך הלב
שלכן - אין מצב שאמרתן למישהו "לא" כשבעצם עם קצת רצון והשקעה,
אם הוא היה מתעקש וממשיך לנסות, זה היה הופך לבסוף ל"כן"?  אני
יודע שכן, ואני רק מקווה שתרדו לרגע מהעץ הפמיניסטי שלכן כדי
לראות את האמת.

בסופו של עניין, הידידה שלי קיבלה הזדמנות לחבר כמעט מושלם
(בכל זאת, אף אחד לא מושלם...), ואני קיבלתי עוד "לא" שאולי
אמור לגרום לי להיות עקשן ולנסות בכל זאת. מצטער, אבל ממש לא.
אני לא מאוהב עד אובדן חושים, ואני בטח שלא אשפיל את עצמי
לרדוף אחריה כמו כלבלב אחרי שאמרה לי "לא". ההפסד, הוא ברובו
המוחלט שלה. גם שלי כמובן, כי אם היא לא הייתה שווה את זה, לא
הייתי ניגש אליה מלכתחילה, אבל כמו שציינתי, ההפסד הוא ברובו
המוחלט שלה. אח"כ, כשהיא תראה אותי מתחבק ומתנשק עם מישהי
אחרת, היא פתאום תקבל "התגלות" של כל הדברים שבכל זאת טובים
ויפים בי וכמה חבל שזו לא היא שעכשיו בזרועותיי. אני לא מדמיין
או מפנטז אלא פשוט מצהיר עובדות יבשות ששוב, שמעתי אינספור
פעמים מעדר הידידות שלי. אין כמו לראות מישהו שחיזר אחרייך ואת
אמרת לו "לא" שעכשיו נמצא עם מישהי אחרת, כדי לגרום לך לראות
לפתע שהוא בעצם לא כזה נורא (ואני לא מדבר על אנשים מעוותים
כמו קוואזימודו, אלא על הנורמה הממוצעת בחברה).

אתן תשמרו את משחק המינים שלכן למישהו אחר שמוכן לשחק. אני
מסרב לשחק ואחכה לזאת שתעריך אותי מספיק כדי לא לשחק את המשחק
המטופש איתי. אני יודע שאני שווה את זה. השאלה שנשאלת היא האם
אתן שוות אותי?...