גללתי סלעים מעל כל באר במדבר
ואיננה רחלה.

השקיני נא מים.
צרובות עיניי מאבק כוכבי מדבר
וגרוני ניחר משירה ללבבות ערלים.
ואם לא ישתו הגמלים,
אמשיך ברגל,
אחצה מדבריות -
שאף חול אין בהם

נגיעתך תוציא מים מסלע ליבי,
בהרמת יד, תחצי, חיי,
ותעברי, בהמונים.

ובשעות של שינה שאינה,
ושעות של אינך
ושמיכה אין ומתחתה אין
והחוסר ממלא, ומרוקן -
יושב. מהלך ומתבונן
מה נע, מה עומד ומה ביניהם,
נותן לגופי משוטט ברחוב.
רחובך.
בליל קור שיכול להרוג,
שותת ציפיה לעטוף בחומך
חלום שהתחלתי לארוג.