נועה רוע / אנוש |
לאופק
הוא אינו עונה
היד המושטת נמקה
ועמה גם ליבה
בשדה
הוא רועה את עצמו
בין עשבי הפרא
תולה תקוותיו על חוט
ברוח
רעדה עברה בהם
בהרהור משותף
וגעגוע שקט שט לו
על כנפי עטלפים
כסופות
עם השחר
דמעה מלוחה של יגון
אל מסע ללא סוף
על תלים של חורבן
לאתמול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|