"...זה תלוי עם מי וזה תלוי מתי, לפעמים אפילו חמש דקות יכולות
להוציא לי את העצבים ולפעמים אפילו שעות לא יספיקו לי.
הי לי ידיד שהייתי מסוגלת לדבר איתו שעות בטלפון, על הכל היינו
מדברים, צוחקים ביחד ואחד על השני, בוכים ביחד על הדברים הקשים
שעברנו, מנחמים אחד את השני כשצריך.
השיחות האלו הם מה שהחזיקו אותי במשך שנתיים, אם לא הייתי
מדברת איתו הייתי מתפרקת, לא הייתי מצליחה לשלוט בעצמי.
כשהוא היה מגיע כולי הייתי מתרגשת,לא הייתי מסוגלת לאכול יום
קודם, וכשהוא היה מגיע לא היינו מדברים היינו נוגעים.
וכל נגיעה חלום, כל חיבוק שמור אצלי עמוק בלב במגירה עם מנעול
שלא יברח אף פעם, כל נשיקה ספורה ומקוטלגת וכל ליטוף מעביר בי
עדיין צמרמורת.
אני יכולה להגיד בוודאות זאת הייתה אהבה.
יחודית, מיוחדת, חזקה, טהורה ושלי רק שלי.
היה ביינינו קשר משהו חזק, משהו שחשבתי שבחיים לא יגמר, אני
עדיין חושבת ככה אבל כבר לא בטוחה.
לא רציתי שזה יגמר, ולא רציתי שזה יתפורר, אבל זה מה שקרה לי,
ישר בין הידיים.
כל מה שהוא השאיר לי זה געגועים, זיכרונות וכאב, שאני לא יודעת
איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר, כאב מתמשך בלב, שמתגעגע לאהוב
אותו ולאהבתו אלי, כאב בידיים שלא יכולות לגעת בו, כאב בשפתיים
שלא יכולות לנשק אותו עכשיו, כאב בעיניים שלא יכולות לראות
אותו יותר, כאב באוזן שלא אשמע אותו יותר צוחק, בוכה או סתם
מדבר, כאב בכל הגוף ובכל הנשמה.
אז מה זאת אהבה בעצם? הרי אצל כל אחד היא שונה ומיוחדת.
אצלי זה כל שיר מתקשר אליו ולמשהו שהוא אמר או עשה, זה לראות
מישהו ולחשוב על זה שהוא יותר יפה,יותר שווה,ויותר שלי.
זה לחשוב עליו דבר ראשון על הבוקר ודבר אחרון לפני שאני עוצמת
עיניים, זה להתגעגע גם עם הוא עזב לפני חמש דקות, זה לשמוח
שהוא שמח להיות עצובה שהוא עצוב, זה הרצון הזה לעלות על גג
גבוה ולצעוק שכל העולם ידע שאני אוהבת אותו, זה הרצון של
להיות, לגעת,לנשק ולחבק כמה שיותר, להיות קרובה אליו, זה לברך
על כל לילה על כל יום שמתארך (מוקי).
והי לי את זה, הרגשתי את כל זה.
ומה קרה לזה?
אני לא יודעת, ואני לא המקום לשאול כי אין לי תשובה.
אולי השתנתי, אולי הוא השתנה.
מה שכן עשינו טעות, ביחד, אבל נשלם עליה בנפרד.
לא אחד עם השני, לבד.
ואהבה שנפסקה באמצע, היא עוד לא מוצתה עד הסוף, אתה תמיד
תתגעגע אליה, תמיד תאהב אותו, ויקח לך זמן להתגבר, הרבה זמן,
יקח לך זמן עד שתאהב שוב (מי יודע אם זה יקרה אי פעם שוב?)
יקח לך זמן עד שתרשה לעצמך בכלל לחפש אנשים אחרים לאהוב.
הוא היה הראשון שלי בהכל, אבל פשוט בהכל.
הייתי איתו יותר משנה וחצי, ועברתי את השנה וחצי המיוחדת,
הנפלאה, הקשה, המדהימה והמוזה ביותר שהייתה לי בחיים.
כמובן שזה עוד לא הכל ויש עוד אלפי זכרונות, רגעים ודברים
שקשורים ולא כתובים, לא צריך לדעת הכל, אולי לא צריך לדעת
בכלל?
הייתי רוצה שהוא ידע הייתי רוצה שיום אחד ניפגש שוב, נוכל לדבר
על הכל, ואולי מי יודע?
עכשיו, אולי עכשיו, אתה מבין ואולי לא, מה שבטוח אני עוד לא
מבינה הכל, אבל אני בדרך, ואולי יום אחד אני אצליח..."