אותך
אני מאשימה
על כך שאתה איתי
ידיד נפשי
חלק ממני
וגם אתה כך
רואה אותי
אבל אני רואה מעבר
מביטה למרחק
מרגישה מחנק
ועל הרעיון של שנינו יחד
נשב ונצחק
אבל אני בוכה
אני אותך רואה
כל כך קרוב אלי
עומד, מדבר, נושם מעלי
צוחק מדבריי
עם גומות וחיות אלוהי
אותם אתה מקדיש בשבילי
גורמים לי לסחרור
אני מביטה
לגעת אסור.
אני רוצה, כל כך חושקת
אבל רק בראשי
אני מנתקת
חלום ומציאות
מציאות וחלום
אני מבולבלת
גש הלום
ונדבר
הכל יסתדר
תחשוב תחילה שאני צוחקת
ואז הכל יתבהר
האם זה נכון? יכול להיות?
שאתה מסוגל לראות אותי
דרך עיניים שונות?
לעולם לא אדע איך זה להיות איתך
לעולם לא תדע מה אני רואה
לעולם לא נדע על מה צחקנו כל כך
לעולם לא נדע כמה זה מסובך
לעולם לא ננשום את אותה הנשימה
לעולם לא תדע
שאני אותך מאשימה.