עדיף לי לפסוע יחפה, בסתיו של לבך, המשיר לרגליי עלים של תום
ואהבה, אף כי אני יודעת שאהבתך לא שלי.
עדיף לי להישטף בגשם דמעותיי הטעונות, מלראות אותך בוכה.
עדיף לי לשכב עירומה על אספלט שחור, ולחכות לבואך, גם ביודעי
שלא תבואי, מלאבד תקווה זו ברגע אחד.

עדיף לי להתחכך בזכוכיות ולהביט בגופי שותת הדם בראי של אמת,
מלעמוד מנגד ולראות את האושר שלך איתה.
עדיף לי לקלף את כל הריקנות שבעולם ולתלות אותה על עץ נפשי,
מלהביט אל תוך עינייך ולדעת שהן לא ישיבו לי מבט.
עדיף לי לכתוב לך אלפי סיפורים של אהבה, עד אשר אצבעותיי
יתחננו, ויחתכו וידממו שבילים של דם על הדף, מלקרוא את סיפור
אהבתך אליה.

כי אם לא את,
אז אף אחת.
יותר טוב כלום...
מכמעט.