New Stage - Go To Main Page

אילון הופמן
/
הגזרים של מר שמריהו

יש לי חלום שבא לי כבר כמה פעמים, ואני עומד לממש אותו. הוא כל
כך אמיתי שנראה שבכלל כבר מימשתי אותו, ואני סך הכל נזכר בו
מדי פעם. אני הולך בשדרה. אני הולך עירום בשדרה. אני הולך
עירום כביום היוולדי בשדרה, והעצים משתחווים לי. אני הולך
עירום כביום היוולדי בשדרה ויש לי סיגר. יש לי סיגר גדול. אני
הולך עירום כביום היוולדי עם סיגר ענק בפה שלי בשדרה כשכל
העצים משתחווים לי, ואני צועק: "הגזרים של מר שמריהו הם הכי
טובים. הגזרים של מר דני הם סתם בולשיט אחד גדול, שתן באשל. מר
דני הוא בכלל אחד עירוני, ואין לו מושג קטן בגזרים. אני לעומתו
מהקיבוץ, קיבוץ כפר השמרים התופחים, ואתם יכולים אפילו לבדוק
אם אתם לא מאמינים לי. לי יש מושג גדול בגזרים, אני יודע איך
לטפל בהם ואיך לגדל אותם. מר דני סתם קונה אותם. הוא בכלל
אנטי-מלפפונים. אני אוהב מלפפונים וכמו כן, גם את שאר הירקות,
הם מזינים מאוד. אני למדתי ב"אוניברסיטה של הדוקטור אליעזר
לטיפול בגזר", ומר דני סך הכל לקח קלטות לטייפ, ולמד אותן תוך
כדי נהיגה בוולוו שלו. רק שתדעו, ואין לי שום אינטרס במה שאני
עומד להגיד, מר דני עובד עליכם בעיניים, הוא מוכר לכם לא גזרים
רגילים, הוא מוכר לכם גזרים כימים שהם כלל לא בריאים, ועוד
במחירים מופקעים, אבל אני בתור אדם הגון לא מרמה אתכם. כולכם
צריכים לבוא אליי ולקנות אצלי, אני הוא ייעודכם. אני הוא
האלוהים ומר דני הוא השטן. תגידו את זה". משום שהשעה הייתה
שלוש וחצי לפנות בוקר והיה זה יום שלישי, הרחוב היה ריק ואף
איש לא ענה לדבריי, אבל אני לא הפסקתי. בתוך לבי ידעתי שהם
יבואו אליי בהמוניהם. "זה בסדר, אתם לא צריכים להגיד את זה
עכשיו, העיקר הוא שאתם יודעים את זה. כרגע כולנו שלמים ונחיה
חיים ארוכים, תחי הגזר האולטימטיבי". המשכתי בתהלוכתי לאורך
הרחוב המרכזי, והחנויות לאורכו היו כולן סגורות. ערכתי צעדה אל
עבר החנות של מר דני, עוד לא ידעתי מה אני אעשה כשאגיע לשם,
אבל זה יהיה חתיכת פאנץ'-ליין. עברתי הרבה חנויות וקיוסקים.
אפילו מצאתי לעצמי קצת זמן על מנת שאוכל לעצור ולקנות לי קצת
פיסטוקים. אני אוהב פיסטוקים, זה בריא. כשהגעתי לבסוף אל החנות
של מר דני השעה הייתה כבר ארבע וחצי לפנות בוקר והשחר כבר
הפציע לבוא. אני כל כך גאה בעצמי שאני עושה את מה שאני עושה.
התקרבתי אל החנות והסתכלתי דרך חלון הזכוכית. החנות הייתה
ריקה, אך יכולתי לראות אור בפינה הרחוקה של החנות. ליד האור
הייתה דמות של בן-אדם, גבר או אישה אני ממש לא יודע. כשסוף סוף
הבנתי שהדמות היא בעצם מר דני, שמתי לב שהדמות מלבישה את
הגזרים ומציירת להם פנים. הוא אפילו מתעלל בהם מינית. ברגע
שקלטתי את חומרת מעשיו של מר דני החלטתי לנקוט יוזמה ולפעול
כנגדו. עמדתי כשרגליי בפיסוק קטן וצעקתי לכל הרחוב הישן: "אני
מר שמריהו, לוקח אתכם משטן הגזרים הזה. אני הוא האלוהים ואתם
מאמיני! הישמעו לי. לא סתם אני משתין על חנותו של מר דני. אני
משתין על חנותו של מר דני כיוון שזוהי חנות טמאה ואל לכם לגשת
אליה. מעכשיו שתני יהיה לכם לאות. כל חנות אשר תסומן בשתני הרי
והיא טמאה". אחרי שניערתי את הגזר שלי התעוררתי. אחרי שאכלתי
מספר גזרים לארוחת בוקר יצאתי לריצה. רצתי לאורכה של העיר ומן
הסתם עברתי ברחוב המרכזי. כשהגעתי לקרבת חנותו של מר דני שמתי
לב שהחנות אינה קיימת. ניגשתי אל החנות ליד ושאלתי את בעליה
לפשר הדבר. הוא ענה לי שמישהו השתין שתן חומצי על החנות לפני
כשבוע וחצי. הסרחון לא עזב את החנות, אבל הלקוחות כן,
ובעקבותיהם גם מר דני.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/2/03 20:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אילון הופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה