לברוח ולברוח שוב ושוב
ממה לברוח
רק מהמציאות
אין בריחה אחרת
כל בריחה מגיעה לאותו מקום
לאותם אנשים
לאותם אורות
מבטים, דמויות,
צורות, קירות,
אהבות, מחשבות
אכזבות תמיד יש
שוב ושוב
וחוזרים תמיד לאותה נקודת התחלה
שהיא בעצם נקודת הבריחה
זה לא מחייב שהמציאות אכזרית
היא פשוט נמאסת
כמו כל דבר בחיים החוזר על עצמו
כשהגלגל מסתובב מחושך לאור
מחום לקור, מאהבה לאכזבה
מבכי לצחוק, מרצינות לשטות.
אבל כשהכל בא בתדירות גבוהה
מגיע רגע האיפוס
צריך להתאפס!
גם אם יש גורמים מפריעים
בעצם צריך להתעלם
מהדמויות הלוחשות
הנכנסות לתוך ראשך, גופך
ברגע של ריגוש
מונולוגים אישיים בינך לעצמך
שחוץ מכאב ראש אחד גדול
לא מקבלים כלום
אסור להתוודות בפני אדם
אסור ללחוץ
אסור לכפות
צריך לחכות, לצפות
שמה שיקרה זה מה שרוצים כולם
כולל הדמויות
ואז...
פעם היא אולי תהיה אחרת