לפעמים כשמאבדים הכל,
מתחילים לאבד את עצמך,
בתוך רגש עצום של שינאה,
מרגישים את הדמעות על הפנים,
אבל זה הלב שבוכה לו מבפנים,
שונאים את העולם לפחות ככה חושבים,
עד שמבינים את עצמך ששונאים,
אין מה לעשות רק לזעוק לעזרה,
אבל זעקת הדממה הרבה יותר חזקה,
החום שנתן מישהו שקרה לעצמו ידיד, חבר,
הפך ללהבות שיכולות רק לקרר,
החיים דפוקים אין מה לעשות,
רק למוות המתוק אפשר לקוות,
אני לא כלום שרוצה להיות משהו,
בבקשה תנו לי רק לברוח לאנשהו,
קחו את הכאב המזדיין שיש לי בלב,
אני רוצה משהו שנישאר לא עוזב!