עדינה-וי ויינברג / מצולות הים |
שלית אותי,
קונכית הצדפה.
אל חוף מבטחים
משית אותי,
אבן חן יקרה.
פנינה מבריקה,
זוהרת
אני בכף ידך מונחת,
צורבת בידך הנאנחת,
שחובקת
מים וזיכרונות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|