ככה היא. אוהבת לשחק עם הגורל. גם בדברים הכי קטנים. בפעם
הראשונה היא נתנה לי את המספר טלפון עם עיפרון על היד. ניסיתי
כבר לפני זה לקרוא משהו שכתוב בעיפרון על היד. אם לא הייתי
מתקשר תוך שתי דקות, היא הייתה נעלמת לי. לפחות עד שהיא הייתה
בוחרת להופיע שוב עם איזה קונץ אחר.
זה קצת כמו להרטיב בלילה או לצחוק חצי יום. אחרי גיל מסוים זה
מפסיק להיות נורמלי. אם אתה שם תבדוק למה אתה שם. לכל אחד יש
קונצים אבל היא יכולה ללמד את כולנו. היא מאלו שיפסידו משחק
במונופול אבל אין לך צ'אנס נגדה בטורניר. שחקנית ליגה אמיתית,
בסוף הכל פועל כאילו מסתובב סביבה.
על אף אחד זה לא בא ככה יפה. הרבה מנסים ליצור מצב כזה, כמו
שלה, אבל בדרך יוצא להם חרא וגם רואים עליהם שהם מתאמצים.
גם אצלה זה משחק אבל לפחות היא חיה את זה, קונצים עם קונצים,
לא סתם לשחק באנשים. אתה מסתובב עם הרגשה שאתה מרכז היקום ובכל
זאת אתה מסתובב.
יש את העניין הזה של לדעת עליך הכל. נכון שיש דברים שהיא לא
יודעת, אבל את זה היא לא יודעת ואיכשהו גם נוצרת לך ההרגשה
שהיא יודעת הכל. להפתיע אותה לא תפתיע. אחת כזאת שבזריקה
האחרונה של הקוביות יכולה איכשהו לצאת ממשחק בתיקו.