לרוב זה אני שמוצא אותן. גבוהות, רזות, חטובות, שדיים עגולוים,
מבט חזק... נשים במלוא גדולתן. גורמות ללב שלי לפרפר ולזין שלי
לכאוב, בדיוק כמו שאלוהים אוהב.
אני לא ישר פועל. הרי כל ילד שביקר לפחות פעמיים בבית הספר
התיכון יודע שלעולם לא ניגשים למבחן בלי להכין שיעורי בית
לפני, או שהתוצאה די עגומה (למרות שבמבחנים שמערבים נשים ממש
לא אכפת לי לקבל 69).
אז אני מכין שיעורים. לאחר שבחרתי את המועמדת, אני מתחיל לצפות
בה. ממעבר לרחוב בו היא הולכת, ממחוץ לחנות בה היא מבקרת,
ממתחת למרפסת שלה, מכל מקום שלא מערב פריצה או השחטת רכוש.
לאחר כמה ימים אני ניגש אליה, סתם ככה ברחוב. "מצטער להפריע
לך" אני אומר לה, "אני פשוט מוכרח להגיד לך שאת האישה היפה
ביותר שראיתי אי פעם, צריך לעצור אותי על חילול הקודש רק על זה
שהעזתי לדבר איתך! אבל את יודעת, אם אני בכל מקרה כבר רשום
בגיהנום, אז מה דעתך על כוס קפה?"
והנה אני פותח לפניה צומת מזלג. היא יכולה לסרב לי, שאת זה אני
מאוד לא אוהב... היא יכולה להסכים, שזה טוב מאוד כמובן, והיא
יכולה לתת את התשובה האהובה עלי ביותר, משהו בסגנון "בשמחה,
אבל אני מעדיפה כוס ויסקי..." זה אומר שהעבודה שלי תהיה קלה
יותר הפעם.
אחרי כמה פגישות, אני אומר לה שהיום אנחנו נוסעים למקום מיוחד,
ושזה סוד. בדרך אנחנו עוצרים אצלי בבית, לכאורה בשביל שאני אקח
את ההזמנות ששכחתי בכיס של המעיל האחר.
כשאנחנו נכנסים, אני מבקש ממנה לעצום עיניים, כי יש לי הפתעה.
היא מעט חושדת, אבל מצייתת. אני מוציא מן הכיס את המסיכה
האהובה עלי (לרוב של באטמן), לובש אותה ומוסיף מטפחת קשורה על
עיניי. מכיוון שאני מכיר כבר את הבית, אני מוביל אותה לאט לאט,
עד שבתנועה חדה אני מצמיד אותה אל הקיר ונועל אל ידיה בשלשלאות
שהתקנתי שם בשנה שעברה.
לפני שהיא מספיקה להיאבק אני מצליח לקשור גם את הרגליים שלה.
היא חסרת אונים.
לפעמים היא צורחת, לפעמים היא בוכה, מה שבכלל לא מפתיע בהתחשב
בעובדה שהיא בטוחה שהולכים לאנוס אותה...
אני סותם את פיה בעזרת ידי ולוחש לה "בבקשה אל תעשי רעש, אני
רק רוצה להראות לה משהו, חמש דקות ולא יותר, ואם לא תהיי מרוצה
אני נשבע לך שאני משחרר אותך"
בתור מחווה של רצון טוב אני שם את המפתח לשלשלאות בתוך ידה.
ואז מגיע הזמן. אני ניגש אליה ומתחיל לנשק את צווארה בלהט.
כשהייתי בצבא, אז חבר שלי לימד אותי בדיוק איך לנשק למישהי את
הצוואר כך שכל מה שהיא תרצה זה שאני אמשיך.
המשכתי כדקה ולפתע הפסקתי. אני מסתכל בה, והיא מחזירה לי מבט
מבולבל. "את רוצה ללכת?"
לאחר שהמילה "לא" נאמרת, אני ניגש אליה, מפשיט אותה בפראות,
עובר עם הלשון שלי על כל מ"מ בגופה ונותן לה את הסקס הכי טוב
שהיא אי פעם קיבלה מבן תמותה.
אחרי שהיא גומרת, נושמת ומתנשפת, מגיע הזמן לכיף שלי. אני ניגש
אל הקיר ומגשש בעזרת ידי את מיקומו של הסדק הקטן, שהוא בעצם
כפתור שפותח את המגירה הסודית שלי, ומוציא משם את העניבה
האהובה עלי. לוקח להן בין שתיים לחמש דקות של שיעולים,
השתנקויות וחרחורים עד שהן מתות. אני משחרר אותה מהשלשלאות
בעזרת המפתח שמונח בתוך כף ידה הקמוצה, מרים אותה ושם אותה
בתוך השק שהכנתי מראש.
עכשיו כבר אפשר להוריד את כיסוי העיניים. אני שם את השק בתא
המטען של האוטו שלי ונוסע אל עבר האוטובוס שנוסע לקצה הארץ
בערך. כשמגיע הזמן להעמיס חפצים, אני תולש את אחד מתגי השמות
של אחד התיקים ומחבר אותו מחדש אל השק. שמח וטוב לב אני נוסע
הביתה. את הקונדום אני שותף טוב טוב, ואז שורף על המרפסת.
כשהמשטרה מופיעה לאחר כמה ימים, אני אומר להם שאני מוכן להישבע
בפוליגרף שבפעם האחרונה שראיתי את "הנעדרת" היתה כשליוויתי
אותה החוצה מביתי. כשהם ישאלו אם אני יודע מי רצח אותה, אני לא
אשקר. אני אגיד להם במצפון נקי שזה היה באטמן איש העטלף,
וכשהפוליגרף יראה שאני לא משקר הם יעזבו אותי בשקט.
אני אלך הביתה ואפסיק לשלם שכר דירה. כשבעל הבית יגרש אותי,
אני אעבור לעיר אחרת.
עוד מבחן נגמר, עוד מאה בתעודה.
ובקשר לאלו שמסרבות לי בתחילת התהליך? יש לי חדר סודי בבית, עם
מקפיא גדול וקר במיוחד בשבילן...