שלוש שעות אחרי זה הוא ניגן לי את השיר האחרון שלו כשהוא מלווה
את עצמו בגיטרה.
זה היה מדהים,
הוא היה מדהים. ועדיין. היה את הקול המעצבן
הזה שממשיך להזכיר לי את הגיל שלו ואת המיקום שלו וכל מה
שמתלווה לזה.
עצמתי את עיניי כשהוא מנגן את האקורדים האחרונים לשיר.
השיר שהוא ניגן, שלא היה מוכר לי לפני שהוא אמר לי, פשוט נראה
לי מושלם לאותה סיטואציה, זה היה השיר שקרמיט שר בתחילת הסרט
של החבובות- .Rainbow Connection
רציתי שהוא ישיר לי עד שאירדם. קול כל כך יפה ומחוספס, אפילו
כשהוא דיבר על פיזיקה ועל איינשטיין התעניינתי וכל מה שרציתי
היה לשמוע אותו מדבר. למרות שרוב השיחה "המהמתי" כמו שהוא קרא
לזה, ידעתי שהוא מבין הכל.
ואולי.. הכל כמו הכל היה חד פעמי ואני כהרגלי מנתחת הכל ומגיעה
למסקנות שגויות. כל הקטע הזה ימצא את עצמו בפח כשאני אבין שזה
היה כמו קשת בענן. זמני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.