"היי...", אימצתי אותו בחוזקה לחזי כשפתחתי את הדלת לרווחה.
הייתי נטולת נעליים, והפרש הגבהים הגדול למדי בין שנינו, ניכר
למדי. הוא עיקם את צווארו אליי וקימר את גבי בין שתי זרועותיו
כשחיבק אותי. לבסוף, כפי הנראה, הבין שהוא אינו רוצה לשבור את
צווארו בגיל צעיר ולכן תוך כדי ששפתיו התהדקו בחוזקה לשלי, הוא
דידה עמי אל הספה והפיל אותי עליה באינטנסיביות ונשכב מעליי.
לבסוף הוא התנתק ממני. "התגעגעתי אלייך, יפה שלי."
שתקתי.
"מה, לא התגעגעת אליי?", שאל בקול מעט ילדותי בכוונה.
המשכתי לשתוק. "נו, די, אל תבאסי אותי! תגידי לי שהתגעגעת..."
איזה נקבה! "מה אתה רוצה, שאני אשקר?"
"לא...", הוא מלמל.
"טוב, לא נעים לי. אח שלי הקטן בחדר של ההורים ואני לא רוצה
שהוא יבוא פתאום ויגלה אותנו ככה. ביקשתי ממנו שלא יפריע
לנו...", אמרתי בשקט והזזתי אותו בעדינות ממני, כך שיבין את
הרמז.  
והוא הבין. משכתי אותו לחדר שלי, אותו הוא ראה בפעם הראשונה
בחייו (וכך גם את ביתי) וסקר אותו היטב, כמנסה לגלות את רמת
החיים שלי, תחומי העניין שלי ואת אישיותי ממבט על חדרי בלבד.
למעשה, אני חושבת שיש בזה משהו: ביתו של האדם - מבצרו, אמרו
גדולים וחכמים ממני. ברם, צורתו ותוכנו של המבצר אומר רבות על
האדם!
סגרתי מאחורי את הדלת בשקט, אך מספיק חזק, כדי שאחי יבין שמרגע
זה, החדר שלי הוא מחוץ לתחום.
אלכס כיבה את האור והדליק מנורת לילה קטנה שהטילה אור עמום ורך
על החדר. פתחתי את נגן המוזיקה במחשב ושמתי שירים שקטים
ורומנטיים, לבקשתו.
המאוורר הודלק, מאחר והאוויר בחדר עמד והיה חם מאוד (סגרתי את
החלונות כדי שהשכנים לא ישמעו רחשים מפלילים במידה והם
יתקיימו).  השתרענו על המיטה והוא הצמיד אותי לחיקו ואז עטף את
שפתיי בנשיקה ארוכה, חמה ולוהטת כפי שרק הוא יודע. נשיקה איטית
כזאת שאת רוצה להירדם תוך כדי, ולא להתעורר לעולם, חושנית
ומתוקה.

כל השבוע, מאז הפגישה הראשונה שלנו (אני כמובן לא מחשיבה את
הפעם ההיא שהוא התחיל איתי בתחנת האוטובוס), חשבתי עליו ללא
הרף ועל הנשיקות שלו שהגיעו מהר מאוד בפגישה הראשונה, ועל
ההתמזמזויות שהיו לנו בפינה אפלה בקרבת ביתי. האמת היא,
שמיהרנו מאוד לטעמי, אבל הוא סחף אותי בצורה כזאת שלא יכולתי
להתנגד לו, או שאולי לא רציתי בכך.

התשוקה שלי כלפיו, רק התעוררה לחיים והתעצמה מרגע לרגע. לא
יכולתי יותר. תפסתי את צווארון חולצתו, נשכבתי מעליו, פיסקתי
את שפתיו כמה שיכולתי והחדרתי את לשוני עמוק לתוך לועו, משחקת
עם לשונו במהירות, בעוצמה ובתשוקה תוך שאני מפסיקה מידי פעם
ומלקקת את שפתיי הלחות מרוקו. הצלחתי להבחין בשרידי סיגריה
בפיו ובטעם מנטה קלוש. סיימתי את הנשיקה הארוכה הזו שהיה נדמה
שהיא סיפקה אותי, אך היא רק גרמה לי לרצות לטעום עוד ממאגר
הדבש הזה שהפה שלו מכיל.
הדפתי אותו ממני ושכבתי על גבי.
"אז, איך עבר עלייך היום?", שאל ואצבעו רפרפה בעדנה על צווארי
מהאוזן וירדה אל שקע הכתף, עצמות הבריח ואז אל הכתף עצמה.
"אל תשאל...  ירדתי בתחנה ולא היה לי כוח לעבור את הצומת
ברמזור, אז רצתי כשלא היו מכוניות, ונפלתי כמו שק תפוח אדמה על
הכביש. עברתי אותו בקושי וראיתי שנפתחו לי הברכיים. ירד לי
הרבה דם ועכשיו אני  מתה מכאבים...", אמרתי לו בקול ילדותי
ומתפנק.
"אויש, מסכנה שלי...", הוא נשק על עיניי, לחיי ושפתיי. "את
רוצה שאני אפנק אותך?"  
"כן...", הבטתי בו בעיני עגל מבריקות.
הוא תפס את שתי לחיי בכפות ידיו הרזות שמכל אחת הזדקרו חמש
אצבעות ארוכות ודקיקות כשל פסנתרן. כמה השתוקקתי לכך שינגן
בקלידי גופי! הוא נשך את השפה התחתונה ומתח אותה וכששחרר, ליקק
אותה ואז את העליונה באיטיות  שמרטה את עצביי. יד שמאל שלו
רפרפה על הצוואר ועשתה לי צמרמורות מטורפות שעברו דרך עמוד
השדרה שלי והגיעו עד למרכז העצבים שלי בין רגליי. היד המשיכה
במסעה אל גופיית הלייקרה, גילתה שמתחתיה יש צמד שדיים קטנים
וזקורים נטולי חזייה וצמד פטמות קטנות שצועקות לו חזק: "טעם
אותנו! לקק אותנו!"
מהר מאוד, מוחו קלט את השדרים הסמויים. באי חשק רב, הוא ניתק
את שפתיו משלי בשבריר שניה ולפתע הגופייה שלי נטשה את עורי.
הידיים חפנו כל אחד מצמד הגושים הרוטטים והמוצקים שמגעם כשל
מקפא ג'לי מוקשה.
שפתיו מצאו מהר מאוד את הפסגה והחלו לינוק ממנה בתאווה,
בעיניים עצומות שנפקחות מידי פעם כדי לראות את תגובתי. עצמתי
עיניים, מתמכרת למגעו ולעונג שהסבה לשונו למרכז עצבים נוסף
ומרגש בגופי.
יכולתי להרגיש את ההורמונים שלי גועשים בדמי, את הלמות לבי
פועמות בקצב מוגבר יותר ויותר.
"תנשוך אותם...", אמרתי בלי לחשוב בכלל.
הלשון ליקקה ופתאום השיניים גירדו את קצה הפטמה. קפצתי ממקומי.
הוא אחז בי בחוזקה ושיחק עם הפטמה בין השיניים, נושך קלות,
עובר מאחת לשניה וגורם לי לשלוח את ידיי סביב גוו ולמשוך אותו
אליי חזק.  הוא נשק לי שוב ושוב ואז ירד עם הלשון אל הבטן ואל
בריכת הפופיק שלי. הוא ליקק אותה מבפנים וירד אל קו הבוקסר
שלי. האצבע שיחקה בכפתור שנמצא סנטימטר מתחת לכפתור המוסתר שלי
שהשתוקק שיילחצו עליו. נעליו הושלו ממנו במהירות, וכך גם
גרביו, חולצתו, ומכנסיו. כשעמדתי להוריד את התחתונים שלו
(לבנים עם פס אפור של מאצ'תונים, אם אתם מתעקשים לדעת), ראיתי
איך הם עומדים להיקרע. האיבר שלו ממש זעק לעזרה ולשחרור...
היד שלו נתחבה לאחורי מכנסיי, ואנחת רווחה (האומנם!?) נפלטה
מפיו כשהיא גילתה את הישבן החשוף שרק חוט קטנטן התקוע בין שתי
לחייו מפריד בינו לבין האושר.
"את יודעת, פעם לא אהבתי חוטיני. בגלל שהרגשתי מהר מידי את
הישבן. אני אוהב לגלות, לחפש, לגרות את יצר הסקרנות שלי..."
מוזר, מעולם לא חשבתי על כך מנקודת מבט זו.
הבוקסר שלי גלש למטה ומתישהו גם התחתונים שלו שנתלו ברפיון על
שידת העץ שלי.  זה הזכיר לי את הסרטים האלה שרואים זוג מתנשק
ומתגפף, שיירת בגדים על הרצפה עד המיטה ואז פתאום רואים את
שניהם מתחת לשמיכות. מי עושה את זה מתחת לשמיכה, לעזאזל?!
המשקפיים של שנינו הוסרו, ורק ברגע נדיר של מחשבה, הונחו על
השידה, אחרת בוודאי היו נזרקים על המיטה ונמעכים מגופינו...
הפה שלו המשיך להדרים, לאכול אותי, בעוד ידיו מעסות את בשרי
בכל עבר. האף הגיע לגומה בין רגליי שנפערה בפיסוק הרחב. קצה
החוטם נבר בפיסת הבד הדקיקה שבאמת לא הסתירה דבר, הריח כמה
שניות ואז התרומם מעלה, מפנה ללשון חמקמקה דרך. הלשון יצאה
לפעולה. תחילה, היא גיששה בשטח, בדקה את החלקות בחיבור הרגל
לאגן, צמוד לתחתונים. אצבע אחת הסיטה בעדינות את התחתון לצד,
כמו ילד שפותח מתנת יום הולדת. הוא מנחש מה יש בפנים, אבל הוא
לא בטוח. כדי ליהנות מההפתעה, הוא מנסה לדחות כמה שיותר את רגע
פתיחת המתנה וקריעת העטיפה ואז הוא רק פותח את הסרט ומציץ מבעד
למכסה...
אני מניחה שבסופו של דבר זה לא כל כך נוח להישאר עם מתנה עטופה
חלקית, כך  שברגע שהרגשתי את התחתונים כמעט נתלשים מעליי ואיבר
לח מטייל ומהלך במורדות ובמעלי כל מיני איברים אינטימיים
בגופי, עיניי נעצמו במהירות ושמתי את גופי על טייס אוטומטי...

והלשון חתרה פנימה כמשוט החותר כנגד הזרם (ואיזה זרם היה!),
כנגד כל הסיכויים, שאגת הרוח סוערת באוזניו והעננים...  העננים
מתאספים מכל קצוות תבל והרקיע, לבנים וקלילים כנוצה ואז קרבים
אחד לשני בזרמים חשמליים, מתאפרים ומשחירים ונהיים כבדים
מנוזלים וחשמל שמשתוקקים להתפרץ. והגשם עוצר את עצמו, עוד קצת
ועוד מעט, אבל כמה מים אפשר כבר לאגור בכמה עננים?
הברקים נשלחים ומרעידים, החשמל מציף את הגוף והסערה פושטת עליו
ומאיימת להטביעו במבול של רגשות ותחושות עד...
עד הרגיעה.  וכשהקשת בענן מפציעה בצבעוניות רכה וצובעת בגוונים
פסטלים את הלב, משרה ליאות נעימה על האדמה הרוויה, גורם הסערה
מתרומם ומחכה לרעידת אדמה משלו. הוא מתהפך על הבטן ואני בקושי
מתרוממת ממקומי ואז מלקקת לו את השכמות החלקות, את הגב, יורדת
בעמוד השדרה עד לגבעות הקטנות שדורשות נגיסה חזקה.
"הייתי בטוחה שיהיה לך תחת חלק", אמרתי.
להפתעתי הוא המהם: "אם את רוצה, אני מוכן להוריד את זה
בשעווה", ואני כמעט התעלפתי.
העברתי את קצת האצבע על הגב הלוך ושוב, במותניים, בישבן, בין
הלחיים האחוריות. הוא התכווץ ופלט אנחות שלא משתמעות לשתי
פנים.
"ש... תהיה בשקט! אני לא רוצה שישמעו אותנו", היסיתי אותו,
אף-על-פי שהשתוקקתי עד מוות לשמוע אותו גונח וזה פשוט הטריף
אותי לגמרי. שפכתי לו מעט קרם גוף על הגב ועיסיתי אותו
בחושניות מהצוואר ועד הברך, ואז רפרפתי על כף הרגל החלקה
והנקייה עד להפתיע. הוא צחקק ונאנח והתחנן שאלקק לו את אצבעות
הרגליים.
"עד לפה, חמודי", התרעתי.
"למה, את נגעלת ממני? מילא לא רצית שאני אחדיר לך אצבע לתחת
ואת לא רצית להכניס לי, אבל גם את הרגליים?!"
"שמע, בכל זאת... לא כל כך היגייני."
"תדעי לך, שאני אחד הבנים הכי נקיים שתפגשי בחיים שלך. אני
מתקלח לפחות שלוש פעמים ביום, עושה פילינג פעמיים בשבוע ומורח
את העור שלי בשמן אגוזים".
הפה שלי נפער מההלם. אפילו אני לא מתנהגת ככה!  
חמקתי באלגנטיות ונישקתי אותו שוב, עברתי לצוואר, ליביתי שנית
את היצרים. הוא שכב מעליי, התחכך בי, כרסם לי את בדל האוזן.
"תכרעי על ארבע", הוא ביקש.
כרעתי על ארבע. הוא ליטף את ישבני. "למה? למה יש לך תחת כזה
יפה?", הוא מלמל. הוא ליקק לי את הגב וירד עד הישבן. פיסק את
שתי הלחיים והכניס לשון, ליקק את הענבלון הקטן המוחבא מאחורי
זוג שפתיים קטנות.
הוא שלף שתי כרית והניח אותן מתחת לבטני, כך שישבני הזדקר
היישר מולו. הוא המשיך ללקק, לצבוט וללטף, להשתפשף בי ולשלוח
ידיים. הרעידות המוכרות דפקו שנית על דלת גופי.
"אני מעדיפה שלא...", אמרתי במאמץ רב. זה עדיין מוקדם מידי,
מוקדם מידי ללכת עד הסוף, למרות שרק אלוהים יודע כמה רציתי
אותו בתוכי (למעשה, אם הוא היה יודע את מחשבותיי, בוודאי היו
נרשמים לי מספר חטאים...)
"אז תרדי לי...", עיניו התחננו.
"אממ... אתה ממהר מידי. אני תופסת מין אוראלי כדבר אינטימי
ו..."
"תבטחי בי", עצר אותי משטף דיבורי ,"אני לא הולך לברוח לך. את
מאוד מוצאת חן בעיניי."
אבל אני בסוף אולי אברח...
"אוף, הביצים שלי מתפוצצות...", הוא ניסה שיטה חלופית.
"אז תביא ביד", לא נשארתי חייבת.
"אז אני רוצה שאת תאונני לי."
"באמת? ואיפה תגמור?"
הוא העביר אצבע על הלחיים שלי, "פה" ואז בין השדיים ובמעגלים,
"פה" ואז אל הבטן העגלגלה, "פה, ואולי אפילו...", הוא הכניס את
היד ודחף אותה מתחת לישבן ואחז בו בחוזקה, כמעט עד כאב,
"פה..."
"חה! הצחקתני!", גיחכתי.
"גם מזה את נגעלת?! מה את עושה עניין?"
"הרבה בנות נגעלות משפיך"
"אני מבין שאת לא רוצה בפה, אבל מה אכפת לך אם זה על הבטן?"
"אכפת לי!".
הוא חשב כמה רגעים ואז לחש לי צמוד לאוזן: "אם זה מפריע לך,
אני מוכן ללקק את זה אחר כך..."
עיניי נפערו לשתי גבעות שלג המנוקדות באבן קטנה חומה. "אתה לא
רציני?!..."
"אני כן. למה, זה מגרה אותך?"
"כן!", כמעט צעקתי.
הוא חייך ועמד מעליי בפיסוק רגליים. האור ממנורת הלילה הטיל
צללים כהים על פניו ועל החלקים הימניים שלו. האיבר הזקור
והגדול למדי (באחת משיחות הטלפון, הוא טרח לציין כאילו "במקרה"
שיש לו כמעט 21 ס"מ! הייתי בטוחה שזה יהיה מפלצתי, אבל נוכחתי
לדעת שאין כל כך הבדל בינו לבין החלש"ב שלי שהיה בעל 18
"נקיים") נאסף בין ידו הימנית והקסדה הורודה חייכה אליי, כמו
קסדה של חייל המרכין ראשו קדימה ורק מחכה להסתער על האויב...
הוא נטל את היד הימנית שלי, קירב אותה לפניו, ליקק את מרכז כף
היד והותיר בה רוק רב ואז הנחה אותה להיסגר על הכיפה. הנעתי את
היד קדימה ואחורה לפי המקצב והלחץ שהוא כיוון אותי אליו (בין
אם זה בקולות ובין אם זה בנגיעות ממש). עיניו נעצמו במין
אקסטזה והוא נשך את השפתיים ועיסה את שדיי לחליפין ואפילו
החדיר לתוכי אצבע או שתיים, טעם לאחר מכן את המיצים שלי.
הנשימות שלו הפכו תכופות יותר ויותר עד שהרגשתי פתאום נוזל חם
ניתז על בטני וזולג לכל כיוון. אינסטינקטיבית נרתעתי והסרתי את
היד מהזין שלו, אבל למזלי, הוא לא ממש הרגיש. הוא ביקש נייר
טואלט.
"תלקק את זה...", אמרתי בקול מפתה.
הוא הסתכל עליי במבט מוזר ומרוצה מעצמו. הוא תפס לי בחוזקה את
פרקי הידיים ולחץ אותם לאחור, מעל ראשי.
"יא כלבה! את לא רוצה את זה כי זה באמת מחרמן אותך, אלא כדי
שתוכלי לצחוק עליי ולספר לחברים שלך שמישהו גמר עלייך ואחר כך
ליקק את זה, נכון? תודי!", הוא אמר בקול שקט, אך היה משהו
מאיים בו.
"לא. טוב, גם... וחוץ מזה - בחיים שלא תעיז לדבר אליי ככה!",
אמרתי בקול סמכותי המלווה במבט רצחני ואז חשבתי - איך לעזאזל
אני נופלת על הבנים השרוטים האלה?! התרוממתי מהר והעפתי אותו
ממני. בקול הכי קר ובהבעת הפנים הכי קפואה שגייסתי, אמרתי לו:

"טוב, סבבה. עכשיו תעוף לי מהעיניים."
הוא נשכב לצדי בזמן שדיברתי, וישר התרומם.
הסקס-מניאק-בעל-אגו-אוקיינוס-מר-אני-מתלהב-מעצמי-פשוט-מתת-האל-לנשים
הביט עליי בשוק וכמעט בכה.
"אבל למה?!"
"מה רצית? שאני אתחנן בפניך שתישאר לישון איתי?", אמרתי
והתרוממתי בזהירות, נזהרת שהנוזל הדביק הזה לא יישפך למצעים.
נטלתי נייר טואלט וניקיתי היטב את הכמויות הלא מבוטלות הללו.
"לא, אבל..."
"אבל, מה?", שאלתי בקול גבוה.
"תני לי להתלבש."
"טוב, אז אחר כך."
"ולשטוף ידיים."
"אז תשטוף ואז תעוף לי מהעיניים."
"ולאכול משהו, אני מת מרעב."
"אז אני אכין לך סנדוויץ' ותלך."
"אבל למה את מדברת אליי ככה?", קולו התנגן ורעד. כמעט ריחמתי
עליו. כמעט.
ישר ראיתי עליו שהוא מהגברים הזיינים שמחפשים לזיין כל מה שיש
לו כוס בין הרגליים, והם יעשו הכל ויאמרו הכל כדי להשיג אותן.
מה הוא חושב, שאני מאמינה לו ולשטויות שלו? למחמאות שלו?
לליקוקי תחת (תרתי משמע... )?
ממש לא. למה שאני זו שתיזרק, שתסבול בעוד הוא מתרווח במיטה,
מאושר ומספר לחבר'ה על הזיון של אתמול?  חוץ מזה, אני רעה, אני
יודעת. איתו כיף להיות רעה. ניסיתי להוריד אותו קצת מהאולימפוס
שלו, להראות לו שלא כל הבנות נופלות שדודות רגליו.
לא עניתי. התלבשתי בשקט, הרכבתי את המשקפיים על עיניי ופתחתי
את דלת החדר וסגרתי מייד אחריי, כשראיתי את אחי הקטן שרוע על
הספה בסלון ובוהה בקופסה הצבעונית הזאת.
הלכתי לשירותים, וכדי לא לעורר חשד, עמדתי לשטוף מעט את הבטן
בידיים, כדי שאודי לא ישאל למה אני פתאום מתקלחת...
נגעתי תחילה בבטן והרגשתי את החלקות של העור פתאום. אומרים
ששפיך טוב לעור הפנים ונגד פצעונים...
נגעתי בטיפה אחת שהתקרבה לתחתונים שלי והרחתי אותה, ואז מרחתי
אותה על שפתיי. טעם מלוח קמעה. שטפתי טוב טוב את המקום ואז
ניגבתי. זה בעצם לא מגעיל כל כך, למרות שאני לא מסוגלת לדמיין
את זה בכל מקרה בתוך הפה שלי למשל.
הבטתי בבת-דמותי במראה וחייכתי. כתפיית הגופייה השמוטה, השיער
הפרוע, החיוך הטיפשי המרוח על הפנים...  

לקחתי שתי כוסות זכוכית גבוהות ובקבוק מים קרים והבאתי
לשנינו.
"תודה", הוא אמר ולגם במהירות את המים בכוס כניצול שאבד
במדבר.
הנחנו את הכוס על השידה וישבתי לצדו. האור היה מלא. הוא הביט
בי בעיניים החומות מלאות-הבעה שלו מבעד למשקפיים, גליל נייר
הטואלט נח לו בין שתי רגליים פסוקות וסיגריה בוערת דלוקה בין
שתי אצבעותיו. הסיגריה שאחרי...
התיישבתי על קצה המיטה ובחנתי את גופו ופניו כחוקרת טבע. אני,
הלבושה בעמדת כוח, מולו, העירום באור מלא. למעשה, אני לא חושבת
שזה הפריע לו. הוא נראה נינוח ושלם עם עצמו כפי שאני בחיים לא
אהיה, לא משנה מה.
כמו שאני מסתכלת עליו ככה, ידעתי שאני חייבת לנצור את הרגע
הזה, כפי שנצרתי את הרגעים המיוחדים הללו שאחרי בפעמים אחרות.
פתחתי כאחוזת אמוק את המגירה בארון ושלפתי את ספר הציורים העבה
שלי, בו ציירתי כל דבר שעלה לי לראש. יחד עמו הוצאתי את הקלמר
ומתוכו הוצאתי עיפרון HB ועיפרון B6, מחק, מחדד ופיסת נייר
טואלט.
"אני חייבת לצייר אותך", אמרתי אפילו בלי לשאול.
העיניים שלו ישר נדלקו. הבנאדם הזה טוען שהוא נורא פתוח בסקס
והוא ניסה כמעט הכל.
"וואו! אף פעם לא ציירו אותי בעירום!", הוא צוהל. "איך לשכב?
באיזו תנוחה?"
"כמו שאתה, זה מושלם. טבעי, נינוח. אתה מסוגל להיות ככה בלי
לזוז?"
"כן, איזה רבע שעה."
"זה יספיק", אני אומרת.
הוא רץ אליי ולוקח לי את הספר מהידיים.
"את יודעת לצייר?"
"כן. השאלה עד כמה...  אל תצפה ליותר מידי. אני לא כל כך טובה
בפורטרטים של פנים."
"ציירי לי כבשה...", צחק בפה מלא שיניים בוהקות.
"הכבשה היחידה שאני רואה, זה שם", הצבעתי אל הכבשה השחורה
המתולתלת בין רגליו. הוא צחקק ופתח באופן אקראי דפים מתוך
הספר. לרוע מזלי (או שלא), הוא נתקל בעיקר בציורים של עירום
וסקס. בייחוד נשים.
"תחזור למקום", האצתי אותו וחטפתי את הספר בחזרה.
הוא שכב שוב, נשען על הכרית, הניח יד אחת מאחורי הראש והשניה
אחזה בסיגריה חדשה. את גליל נייר הטואלט הוא פרש מעט ו"מרח"
אותו על הרגל. הוא הרים מעט את הראש והביט בי במבט נוטף סקס
אפיל.
התחלתי לרשום קווים חיצוניים כלליים, בניתי קווי עזר של
הפנים.
"את חולת סקס, הא?", הוא שאל.
"למה אתה חושב? הייתי בטוחה שאחרי עכשיו, תחשוב שאני קרה."
"את חמה. מאוד. פשוט צריך לדעת איך לחמם אותך", הוא הפריח סליל
עשן לאוויר. "כל הציורים האלה..."
"אני גם כותבת סיפורים ארוטיים."
"באמת?", הוא שאל בעניין. "אני חייב שתקריאי לי משהו."
"תקרא לבד."
"טוב, אז תכתבי עליי."
"אויש, תנוח!!!"
הוא צחק. "תגידי, יש לך קטע עם נשים?"
"לא."
"אז מה זה כל זה?"
"סתם."
"היה לך פעם? היית רוצה לנסות?"
הבטתי בו בעיון. די ברור לאיפה הוא חותר. "אני לא בקטע של
שלישיות, אם לזה אתה מתכוון."
הוא צחק. "ותגידי..."
"די! שתוק! אתה מפריע לי לריכוז!", רטנתי.
עברתי לציור האצבעות. החלק שקצת יותר קשה עבורי.
"אני לא יכול ככה."
"מה הבעיה עכשיו!?"
"את בוחנת אותי, וגם אני רוצה שיהיה לי משהו מעניין להסתכל
עליו."
צחקתי. "מה אתה רוצה?"
"שתורידי משהו."
הורדתי כתפייה אחת של הגופייה ונתתי לשד הימני שלי לבצבץ
בחוצפה.
"אממ...  עכשיו זה נעשה יותר מעניין. תורידי את המכנסיים
והתחתונים."
"מה, אתה נורמלי?! זה לא נוח לצייר ככה!"
"זה מאוד נוח. הכי טבעי, הכי משוחרר...  את סוקרת אותי, גם לי
מותר."
"אין מה להשוות. אני בוחנת אותך באופן אומנותי ואתה מיני."
"בולשיט. את רוצה להגיד לי שזה לא מגרה אותך?", הוא שאל ונפנף
בחרב שלו. "להעמיד לך אותו?"
"לא, זה בסדר", השבתי.
ידעתי שאני לא אפטר מההצקות שלו ושהוא לא יניח לי לנפשי. הנחתי
את הדברים על המיטה (ישבתי על כיסא מולה), הפשלתי לאט את
המכנסיים והזדקפתי.
"תמשיכי...", הוא בחן אותי והמשיך לינוק מהסיגריה בשעשוע.
הייתה לי הרגשה שהוא נהנה יותר להביך אותי, מלראות אותי. הסרתי
את התחתונים, התיישבתי במהירות והנחתי את הספר על הברכיים.
"מרוצה?", שאלתי בעצבנות ואחזתי בעיפרון.
"לא. תפתחי עכשיו את הרגליים..."
"מה?!!?"
"כן, כמו ב'אינסטינקט בסיסי'. חבל שאת לא לובשת חצאית.
אממ...", הוא חייך.
רטנתי אבל פיסקתי את הרגליים קצת והמשכתי לצייר. בחנתי את
שרירי החזה, הפטמות הקטנות ועצמות האגן הבולטות היוצרות משולש
יפיפה של עצמות וצל הנמתח למשולש שעיר נוסף. האיבר שלו הוטל
לצד, מנמנם את שינת הלילה שלו. היה משהו מאוד מגרה בלבחון ככה
גבר ולצייר אותו בעירום. זה מדליק אותי בכל פעם מחדש. ההרגשה
שאני השולטת, אני הבוחנת והוא במצב לא נוח.

נזכרתי באייל, הידיד שלי שהיה המודל החי הראשון שלי. ציירתי
אותו ישן כמו מלאך, עירום וחלק, רזה עם צמיגונים רכים. זכרתי
את אביתר, האקס שלי, שציירתי אותו מאונן, שעון על הקיר. כתפיים
רחבות ומוצקות, מבט מרוכז בפעולה, מעט כרס קטנה. זכרתי את
אלון, האקס שאחריו, שרוע על המיטה עם בננה ביד הנראית כאיבר
פאלי, עם מבט ארוטי ביותר. נזכרתי באפי שפגשתי בפאב באילת
ולאחר פיתוי קל, עלינו לחדרי במלון וציירתי אותו בג'קוזי העגול
והריק עם השיער הארוך משתלשל מעבר לדפנות הג'קוזי עם כוס יין
בידו הימנית, והרשימה רק התארכה...
אחרי אייל, ששימש בהתחלה רק כמודל-ניסוי, להשתפשף באנטומיה
גברית, נתפסתי חזק בציור מודלי עירום גבריים מכל קשת הגופים,
הצורות והצבעים. התמכרתי לפן הארוטי ולחשמל באוויר כשבוחנים את
השני, בלי לגעת, רק לראות, לתת לעיניים לבלוע ולאכול, ואז לפני
או אחרי ללמוד את האנטומיה שלהם בצורה מורחבת יותר...
מעין פטיש מיוחד שפיתחתי בשנה האחרונה. אחר כך, אם הסקס היה
טוב, נהגתי מיד אחר כך, או כמה שיותר מהר, כשהאדרנלין עודו
זורם בגוף וההורמונים שועטים והחוויה טבועה חזק בגוף - לפתוח
את המחשב ולכתוב עליהם.
עשרות סיפורים יש לי במחשב. כל אחד מסמל או מזכיר לי מישהו
אחר, חוויה אחרת...  מעין יומן מיוחד ופרטי שלי.
זה מזכיר לי את אלדד שלמד תקשורת וצילום. המחלה שלו הייתה
סרטים כחולים. הייתה לו ספרייה ענקית של וידאו, די.וי.די
וסרטים במחשב. בספריית הוידאו, הייתה לו מחלקה שלמה של "סרטים
ביתיים". הוא אהב לעשות סקס ולצפות תוך כדי זה בסרט כחול.
כשהנשים היו מתעצבנות מזה, הוא שידרג את הפטיש - הוא הציב
מצלמת וידאו בחדר, לפעמים נסתרת (אחר כך, עם הזמן, הוא הוסיף
עוד כמה בזוויות שונות, ואז ערך את הסרטים לסרט אחד באולפן
העריכה באוניברסיטה). אם היא הייתה מסכימה, הוא היה מחבר את
המצלמה לטלויזיה והם יכלו לצפות בעצמם בשידור חי.

כפות הרגליים של אלכס (יש לי משהו עם גברים ששמם מתחיל באות
א'... ) הלכו והתהוו לנגד עיניי על הדף, נוצרו במדויק.
"את נמשכת אליי?", שאל לפתע, ואני לא עניתי.
אולי כי אני נמשכת לגברים בעיקר בגלל מה שהם משדרים, ובגלל
האישיות שלהם. אלכס לא ממש עניין אותי מעבר לזיונים. כלומר,
כשהכרתי אותו, אז כן, אבל הוא לא הביע עניין של ממש מעבר לכך
והוא לא זכה (וניסה) לפתות אותי על ידי האישות המהממת שלו, או
על ידי האינטליגנציה הגבוהה. היו לנו מעט שיחות, ורובן סבו על
סקס.
לאחר שיפוצים אחרונים וחזרה בעיפרון העבה על הקווים שרציתי
להדגיש, יצרתי כתמי צל במקומות הנכונים עם מונוכרום במקומות
הנכונים ואז מרחתי מעט בעזרת קצה נייר הטואלט.
"זהו, גמור!", נאנחתי וזרקתי את הספר על המיטה. הרישום והריכוז
הגבוה נטלו ממני כוחות רבים.
הוא זינק כדי לראות. "יפה יפה... אני רוצה אותו!"
"לא, אני לא נותנת את הראשון. אם אתה רוצה, פעם הבאה..."
היה נדמה לי שהוא מלמל: "ואם לא תהיה פעם הבאה", אבל לא הייתי
בטוחה.
"צריך למסגר את זה. אני אתלה בחדר ואני אראה לאבא ואימא
וכולם...  תגידי, יפריע לך לצייר גם את החברים שלי?"
הבטתי עליו בהלם. "אתה רציני?"
"לגמרי."
"אלוהים אדירים...", נאנחתי. לאיפה הידרדרנו? אבל בתוכי, שמחתי
על מאגר הגברים החדש שייפול לרגליי בלי להתאמץ בכלל.
"טוב, זה כבר לא מעניין", הוא שם בצד את הספר ופיסק לי את
הרגליים. הרגשתי סומק עולה בלחיי. מעולם גבר לא הסתכל ככה על
איבריי האינטימיים באור מלא. אלכס לא סתם הסתכל. הוא ממש בחן!

הוא בחן כל חלק בעיון ואמר: "איזה כוס יפה יש לך!"
"אממ...  תודה. אני חושבת...", מלמלתי. בחיים לא קיבלתי מחמאה
כזאת...
הוא כרע לברכיי וליקק לי את הרגל לאורכה, מביט על פניי ככל
שלשונו התקרבה יותר לבסיס הרגל.
"טוב, כדאי שנתארגן ונלך כי ההורים שלי עוד מעט חוזרים", פלטתי
פתאום והתרוממתי במהירות. הוא קם במהירות באי רצון והתלבשנו.
לקחתי אותו למטבח (תוך הסתרה של הספר שלי לכל מקרה של משפחה
חטטנית) והכנתי לו טוסט. ההורים שלי פתאום הגיעו, והוא בצורה
מפליאה, הפך עורו ונהיה ביישן מאוד. כשאימא שלי פנתה אליו, הוא
ענה בשקט עם העיניים נעוצות בשולחן כמו ילד טוב.
כשליוויתי אותו החוצה ונפרדנו בנשיקה סוערת, הוא אמר לי:
"תתקשרי אליי מחר בערב."
"טוב", עניתי ואז הוא נישק אותי שוב.

בזמן שהוא נישק אותי, תהיתי אם כדאי לי לשכב איתו פעם הבאה עד
הסוף ואולי לצייר עוד כמה ציורים, או שפשוט להתחמק מהטלפונים
שלו ואז לומר לו ש"זה לא זה", ואז לנסות לצוד ברשתי את איתן,
הבוס החדש שלי מהעבודה. כבר כשהוא ראיין אותי, דמיינתי איך הוא
שוכב עירום על המיטה שלי, על השרירים מדהימים שמעצבים את גופו
כמו אל יווני, על הישבן המפוסל שלו ועל עצמות הלחיים הגבוהות,
העיניים האפורות והשפתיים...  אך השפתיים...  ואיך אני יושבת
מולו ומציירת אותו עד אובדן חושים או עד שהידיים שלי יהפכו
למאובנות...

"את בסדר?", הוא שאל ונפנף בידו מול עיניי, כנראה כשהבחין
שפתאום אני לא משתפת פעולה.
"אה?!", פלטתי, ואז: "בטח, פשוט חשבתי עליך..."






אה, ויש גם ציור שציירתי לפי אחת הסצינות שנקרא גם בשם
"ציירי לי איבר"-    http://stage.co.il/Stories/247676