את נעיצות הציפורניים בכתלים
הפחד החריש בקול המיית החשש
וככל שהעמיקה חריציה עבו הכתלים
כך הולמת היא בכתלים עד זוב דם
וידיה פצועות וחבולות מכדי ללטף ראשה
רק אז אשמע את כאבה וזעקתה
וכבר הטירוף נתן אותותיו בדבריה
אפרוץ מחשבותי הקהות ואקשיב להלמות
אדע כי הרגעים ספורים הינם

אלפות סכין חדה בידי השבורה
ואנעצה בחוזקה בין בריחי חזי
אפרצם לרווחה לקול אנקת נשימתי
כך אפתח צהר לנשמתי בכלאה
אשב על רצפת תאי הקרה
ונשוחח יחדיו מילים ארוכות כקצרות
במשפטים אלמים מלאי הבעה ודברים
כך ברגעים ערפיליים מלאי קסם
אחבק אותה ואלחש באזנה מילותי
"אוהב אני אותך יותר מהרציונל"