חלפו מספר שנים מאז פגש אטריו את בסטיאן לאחרונה, אך בממלכת
פנטזיה נראה שדבר לא השתנה, במקום בו הזמן עומד מלכת, ואלפי
שנים עוברות בשניה אחת, כאילו היו כלום ואבק ועפר. אך בכל זאת,
השלווה המדומה והאיזון שנדמה שתמיד היה קיים מאז שהממלכה נולדה
מחדש והלא-כלום נעלם ולא נראה עוד במחוזותיה, משהו השתנה,
תושביה המיוחדים של הממלכה, אבירים דרקונים ומלכים ועוד יצורים
שאינני מעז אף לעלות את שמם על הכתב שתמיד היו נתונים במלחמות
אין סופיות, נמצאים בסכנה הגדולה ביותר לקיומם מאז אותו עסק
ביש עם 'הלא-כלום', או 'החידלון' שכמה מתושבי הממלכה קראו לו,
והם אף אינם מודעים לאותה סכנה המתממשת ובאה עליהם בהפתעה.
ובעוד אותו בסטיאן יצא לעזרת הממלכה בפעם הקודמת בה הייתה
נתונה בסכנה, לא נראתה כל עזרה באופק בפעם זו. שעון החול של
ממלכת פנטזיה עמד להיגמר, והממלכה שאין לה גבולות, אין לה
התחלה ואין לה סוף, עומדת להיות מושמדת. אני אולי מקדים קצת את
המאוחר, כי תושביה השלווים והשלווים פחות של הממלכה שנמו את
שנתם בשעת לילה מאוחרת זו, או שמא שרקחו מזימות שונות
וזדוניות, עוד לא היו מודעים לגודל הצרה המזדחלת ומאיימת
עליהם.

הפלישה החלה. אטריו זינק על ארטקס סוסו, אי שם בינות לקני הסוף
של מישורי הציד הנצחיים בו נדד השבט שלו, נשמעה הקריאה, 'אל
הנשק'. מהילדים הצעירים ביותר ועד זקן השבט ואחרון הלוחמים,
התייצבו אנשי השבט לעצור את הפלישה. יצורים כאלו, לא ראה אטריו
מעולם, מרחוק הם היו דומים לכל יציר פנטזיה אחר, אך ככל
שהתקרבו, הם היו צבועים בצבעים עזים ובוהקים והיו עשויים ממעין
קוביות גדולות, שמרחוק היו קטנות וצורתם נראתה אחידה, אך מקרוב
נראה כאילו צוירו ביד גסה וללא השקעה. מיני רבים של יצורים
שונים ודו מימדיים פלשו אל ממלכת פנטזיה, מהחלל, מהיבשה,
ומהים, חלקם נראו כמו מכונות גדולות, אשר נסעו על הקרקע
במהירות גבוה בהרבה מכל סוס או רוכב שהכיר אטריו, ובנוסען דרסו
את כל הנקרה על דרכן. היצורים המעופפים היו ממטירים מטחים של
אנרגיות מתפוצצות והרסו כל חלקה טובה בשדות הציד. רבים מבני
השבט וחבריו של אטריו נפלו בקרב, ואטריו ראה אותם גוססים
ונעלמים. בסופו של יום קרב, נאספו כל אנשי השבט הנותרים במערה
על מורדותיו של הר האבדון מעל לעמק, שם התחולל הקרב הנורא,
היכן שחיו בשלווה עד לא מזמן בני השבט, ועכשיו המקום שורץ
באלפי מיליוני יצורים ריבועיים שעה שהם מחסלים כל חלקה טובה של
שדה ומרעה. 'אין לנו סיכוי' אמר זקן השבט בעצב, 'לא נותר לי
אלא להכריז כי על השבט לעזוב את העמק והשדות, עלינו לחפש מקום
חדש להתיישב בו', ושוב, שעה שהשבט מחפש מקום מקלט, הוטלה על
אטריו משימה, לצאת אל מגדל השן ולהתריע בפני הקיסרית הילדותית
על כך שהופרו השלווה והאיזון של ממלכת פנטזיה והשבט אשר שכן
לעד בשדות הציד הנצחיים נאלץ לעזוב ולנדוד ממקומו, לחפש מקום
מסתור.

חוויות רבות ומשונות ומסמרות שיער עברו על אטריו במסעו אל מגדל
השן לחפש את הקיסרית הילדותית, יצורים שונים ומשונים עברו על
דרכו, וקצרה היריעה על גבי דפים אלו לספר את קורות הרפתקאותיו
והתלאות אותן שרד, זהו אכן סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת. רק
נוכל לומר כי במסעו למד אטריו כי אותה פלישה של יצורים משונים
אלו לשדות המרעה לא התרחשה רק שם, אלא בכל ממלכת פנטזיה, ומכל
מקום הגיעו בריות שונות ושליחים בחיפושם אחר הקיסרית הילדותית
שאולי תוכל לענות על השאלה שהציקה לכולם, מי אלו שפלשו וגירשו
שבטים רבים, אבירים וקוסמים, נסיכות ודרקונים מנחלתם הבלעדית
מקדמת דנן, ואיך דבר זה יכול לקרות. אותם יצורים פולשניים, לא
ניתן להרגם, וכאשר אחד מהם מתפוצץ ומת, מיד הוא נעלם, מהבהב
ומופיע מחדש. וכך נושא בשורות רעות עמד לו אטריו בפעם השנייה
בחייו, כבוד גדול הוא זה, אל מול מגדל השן, מקום משכנה של
הקיסרית הילדותית.

במבט ראשון, מגדל השן העשוי מבדולח היה נראה כתמול שלשלום
וכאילו לא השתנה מאז ראה אותו לאחרונה אטריו. המגדל עמד גבוה,
עשוי מבדולח טהור מתנשא על כל סביבתו ויפה עד כאב, משקיף על
סודותיה של ממלכת פנטזיה. אך אטריו חש, כי משהו שונה במגדל
בפעם זו, ואין מקום זה אותו מקום בו היה כבר בעבר, למרות שלא
היה לו ספק כי אכן זהו מגדל השן דבר מה בלבו ניבא לו רעות.
הכניסה הייתה שוממה ואף אחד לא קיבל את פניו כאשר נכנס להיכל
המלכותי שם שכנה הקיסרית הילדותית, אך במקומה ישבה נערה בוגרת
באודם בוהק, יפה ומחייכת חיוך שחשף שיניים צחורות, מחייכת אל
אטריו. אטריו התבלבל וחש סומק שמציף את לחייו, וקצת גמגם
כשאמר, 'היכן הקיסרית הילדותית?'. הנערה חייכה וצחקה כשנעמדה
על סנדלי העקב שלה והחליקה את החצאית שבקושי כיסתה על ירכיה.
'היא איננה' היא אמרה, עדיין צוחקת, 'אני המחליפה שלה'.
'חיכיתי לך, נעים להכיר אטריו, אני קיסרית הנעורים'. היא הגישה
לו את ידה, והוא כמיטב כללי הטקס והנימוס, והאמת שהוא גם די
רצה, נישק את ידה. היא ציחקקה קלות, אך לא נראתה משועשעת כלל
והיא רק משחקת משחק שידעה לשחק היטב. אטריו התעשת ומיד סיפר לה
על הפלישה המפחידה אשר מאיימת להשתלט על ממלכת פנטזיה, אך
הקיסרית הייתה משועשעת, ולא ייחסה לעניין כל כך חשיבות. 'ממלכת
פנטזיה משתנה' היא אמרה, 'היא כבר לא תהיה כפי שהכרת אותה,
אטריו'. 'אבל הם הורסים את הכל' הוא זעק. 'נכון' היא חייכה,
'אבל אם זה מנחם אותך, היצורים הדיגיטליים לא יחזיקו מעמד זמן
רב, וכמוכם יצירי פנטזיה המקוריים, הם יפנו את דרכם ליצורים
חדשים' והיא צחקה צחוק שהפחיד את אטריו והכניס אותו קצת ללחץ,
הוא השתדל להישאר קרוב אל הדלת. 'תבין, גם הם יצורי פנטזיה'
הוסיפה קיסרית הנעורים, 'אל תדאג, אתה נראה לי לחוץ, לך ולבני
השבט יישאר מקום לחיות, אולי לא לכולכם, ולא לכל יצירי פנטזיה
המקוריים, דרקונים וכאלו מין דברים' היא אמרה בגיחוך, 'אבל לא
כמו שחייתם עד היום, נארגן לכם מקום קטן שם תוכלו להילחם ולצוד
כמו שאתם אוהבים', 'אבל אי אפשר להגביל את ממלכת פנטזיה' צעק
אטריו, 'אתה חמוד כשאתה מתרגז, אבל תתפלא', 'היצורים
הדיגיטליים יהרגו את כולנו', 'לא ולא' צחקה הקיסרית ואטריו לא
יכול היה להוריד מעליה את מבטו שעה שעיכסה לעבר החלון האחורי
של משכנה וסימנה לו ביד מלבבת לבוא ולהתבונן בנעשה, אטריו נלחץ
קצת, אבל בצורה מוזרה היא משכה אותו והוא הרגיש כי לא יוכל
להתנגד לה, כוחות חזקים ממנו פעלו כעת את פעולתם הבלתי נמנעת.


הנוף אשר נשקף מחלונה של הקיסרית הילדותית היה מעבר לכל דבר
אשר הוא אי פעם דמיין בחלומותיו הרטובים ביותר, ולזאת הוא לא
ציפה. עשרות בנות, בבגדי ים כחולים, אדומים צהובים שיחקו
בבריכה ענקית בחצר מגדל השן, חלקן לבושות בגדי עור, תחרה
ובריות, נעולות סנדלים גבוהי עקב או מגפי זמש ארוכים, לבושות
בבגדי מעודדות או תלמידות, נשים מבוגרות ובשלות ולידן נערות
צעירות שופעות או דקיקות, מכל המינים ומכל הסוגים. משחקות,
צוחקות ומעמידות פנים. לאן שלא נשא את מבטו ראה אטריו רק נשים,
בחורות ונערות, וכשהרים את מבטו אל האופק ראה גדודים וצבאות של
אלפי נשים ארוכות רגלים ושופעות שדיים, צועדות מחייכות בכל
רחבי הממלכה ועושות בה שמות. הוא חש את מגע ידה של הקיסרית אשר
מרחוק נראתה כמו קסם חדש, אך מקרוב האודם שעל שפתיה היה בוהק
ומרוח יתר על המידה. אטריו ידע שכבר לא יוכל לחמוק וניסה
להתנחם בעובדה שאולי חלק מתושבי פנטזיה המקוריים ימשיך להתקיים
בפינה נידחת של הממלכה אשר נשלט על ידי הררי הגדודים של הבשר
החשוף, שאפילו יצורי הווידאו נסו מפניהן.

בשמורה הוא פגש מדי פעם בזקן מההר, שעכשיו היה מובטל, רק מידי
פעם עוד כתב קצת, אבל בעיקר בעבודות מזדמנות למגזינים, ואת רוב
זמנו היה מעביר בטיפה המרה, רק בזמנים קצובים וללא התראה
מוקדמת היו האמזונות משחררות את התושבים קצת למתוח איברים
ולהשתולל כמו פעם, אך גם בזמנים אלו, היה עליהם להילחם בייצורי
הווידאו על זמן איכות, והנשים תמיד ארבו להם בצד מחכות לתפוס
כל חלקה טובה. אטריו גם ראה שוב את קיסרית הנעורים, היא הגיחה
למחוז הקטן שלהם בפנטזיה לשוחח עם הזקן מההר על נושאים השמורים
להם, והיא כבר לא נראתה כמו שראה אותה לראשונה אטריו. היא
הייתה מבוגרת יותר, אך עדיין נאה, קמטים הופיעו על פניה אך
הילוכה נשאר אצילי, היא חייכה אל אטריו כמו הייתה אומרת, כל
דבר טוב, סופו שיגיע אל קצו. הזקן היה היחידי שמורשה לצאת
ולהסתובב בעולם אשר מחוץ לשמורה, והוא אשר סיפר לאטריו על
האלכוהול והאורגיות ושאר הדברים אשר התחוללו והמצב שאליו הגיעה
ממלכת פנטזיה. אטריו היה נחרד למשמע סיפוריו, אבל הזקן רק
חייך, למרות שהיה גלמוד ושפוף, ואמר, 'סופה של פנטזיה מגיע, אם
נרצה או לא נרצה, אני מרגיש את זה, וגם 'הן' סופן מתקרב וזמנן
מגיע אל קצו'.

כשהסוף הגיע ורק פיסות קטנות של אותה ממלכה אדירה שהייתה
פנטזיה בעבר נשארו, ריחף לו אטריו על פוכור, דרקון המזל ששרד
לו בזכות מזלו הטוב. בינות פיסות הזיכרונות ודמיון, ראה אטריו
גם את תושביה המקוריים של פנטזיה וגם את יציריה החדשים כמו
היצורים הדיגיטליים וחלקים גדולים ביותר של פיסות פנטזיה שם
נשים משתעשעות להן במשחקים אשר לא ניתן להעלות אותם כאן על
הכתב בסיפור זה, אך זהו סיפור מעניין ובוודאי יסופר בפעם אחרת.
ובין כל אלה, על כל שאר חלקיה הטובים של ממלכת פנטזיה השתלטו
והשתרעו הרשימות והמספרים ששלטו עכשיו על רוב רובה של פנטזיה,
וכשעבר מעליהם אטריו מדי פעם היה יכול לקרוא 'משכנתא 3400,
הוצאות רכב חודשיות 2300, דו"ח תקבולים ותשלומים...', ולאן שלא
היה מפנה את מבטו, הכל היה רק רשימות ורשימות, ואלפי מספרים
אין סופיים ודוחות ללא קץ ולכל הכיוונים אין מפלט.


כנען 6.8.2003