עמדתי בתא קטן, צפוף ומצחין של שירותים. ברקע שמעתי את רחש
הדבורים הבלתי פוסק של חבריי לעבודה. הייתי לחוצה כמו טמפון.
עמדתי בפיסוק רגליים, המכנסיים והתחתונים מופשלים וגליל מאורך
ועבה למדי מצוי בין אצבעותיי.
"על החיים ועל המוות...", לחשתי.
קרעתי את העטיפה, מתחתי את המוליך הארוך, פיסקתי רגליים וכרעתי
מעל האסלה. ניסיתי לחשוב על דברים טובים, על מתן השווה מהעבודה
הכל רק בשביל להירגע ולהתרפות. הצבתי אותו במקום הנכון, החדרתי
אותו מעט ונשכתי את השפה התחתונה. מוזר, אבל זה דווקא היה נחמד
מאוד להחדיר את זה לתוכי. כשזה היה במקום הנכון, לחצתי על
המוליך, והרגשתי אותו נע במחילה השרירית בתוכי.
התלבשתי וזרקתי את העטיפה לפח וחייכתי למראה בעודי שוטפת
ידיים. הפעם הראשונה שלי. נזכרתי שנועה אמרה שכשהוא במקום, אני
בכלל לא אמורה להרגיש אותו, בכל אופן, עד שהוא יפעל...
פסעתי החוצה ושרקתי לעצמי איזו מנגינה של תוכנית ילדים
נוסטלגית מהדור הקודם.
התקדמתי לכיוון המשרד של מתן. יפה. עד כה, לא חשתי דבר. פתחתי
את הדלת והתיישבתי מולו. מתן חייך אליי את החיוך המקסים שלו
והיטיב את החליפה הכהה על גופו.
הוא הסתובב לרגע, גבו מופנה אליי, הפלאפון הזעיר צמוד לאוזנו.
הישבן שלו נע בקלילות מושלמת בתוך מכנסיו כמו זוג חתלתולים
המשחקים בסל. חיוך נמתח על פניי. מה שהתקופה הזו בחודש עושה
לי...
הוא סגר את הפומית והתיישב מולי. לא יכולתי להתיק מבטי מגופו,
לסקור את פניו ולהפשיט אותו בדמיוני. הודיתי לאל על שאינו יכול
לקרוא מחשבות, בייחוד לא את מחשבות הזימה המתרוצצות כעת
בראשי.
"אז, מה קורה איתך? היכן את עומדת בפרויקט מיכלין?", שאל.
התחלתי לדבר ולפרט, אך המילים יצאו מפי כמו הרצאה מוקלטת מראש.
לא יכולתי לחשוב על דבר מלבד איך מתן מפשיט אותי ומענג אותי על
שולחן העץ המקסים הזה שאצבעותיי נעו עליו הלוך ושוב.
ואז, הרגשתי את זה. משהו נע בתוכי. תחילה באיטיות, בדממה,
כאילו מבלי שים לב. ואז, הרעידות החלו לגבור. זרמים השתלחו
בתוכי, צמרמורות חלפו בתחתית בטני, כיווצים החלו להתגבר
בשיפוליי בטני בין רגליי.
פתאום התחלתי להרגיש דברים שמעולם לא הרגשתי. הרגשתי את זה
פתאום זורם ממני.
תחילה מחלחל אט אט בזרזיף קלוש ואז זה התגבר, החל לבעבע כמו
ביוב מקולקל, זורם ממעיין פנימי שלא חדל לנבוע.
הרגשתי את הרטיבות גואה בי. נדמה לי שפתאום הרגשתי אותה מלחלחת
לי את התחתונים. על פניי נפרשה הבעת בלבול ואחזתי בבטני
בחוזקה, פניי התכווצו, התעוותו, עיניי מצמצו וכל גופי רעד ללא
שליטה.
"את בסדר?", שאל מתן שכפי הנראה שם לב לבסוף שאיני מרוכזת כלל
בדבריו. "מה קרה לך?"
"אממ... כלום. אתה יודע...", ואז חייכתי חיוך מלא משמעות.
"אכפת לך בבקשה אם אלך לשירותים?"
"לא, בוודאי שלא", הוא חייך בהבנה.
קמתי בקושי מהכסא, כל גופי רועד, בעיקר האגן הרוטט בויברציות
מופלאות. התחלתי להתקפל כל הדרך לשירותים, עד שרצתי והסתגרתי
בתוך החדרון הקטן. הורדתי את המכנסיים והתחתונים שאכן התרטבו.
"אוי, אלוהים!", קראתי.
הייתי צריכה להחליף. הושטתי אצבע ופתאום הרגשתי מן דחף עצום
להמשיך וללחוץ על הכפתור שלי. התחלתי לגעת בו ולשחק איתו ואז
רטטתי כמו מטורפת, עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. סף הגירוי
שלי עמד להישבר ולא יכולתי לסבול שום מגע. דחפתי אצבעות ושלפתי
אותו רטוב ומגיר נוזל. הבטתי בו מסוקרנת. הוא גדל והתנפח. נדמה
לי שהוא אפילו חייך אליי!
"הרגת אותי..", הוא מלמל. "תגידי, את בתולה?"
"מה, אתה מדבר?", שאלתי בתדהמה.
"כן. לא ידעת?"
"לא. זאת הפעם הראשונה שלי... ולא, אני לא בתולה. למה?", שאלתי
בחשש.
"אז כנראה שהיית עם הגברים הלא נכונים... בד"כ בחורות בתולות
קשה מאוד לספק. תשמעי, מה לא ניסיתי? השתמשתי ביד, בפה,
בלשון... אני מזיז לך אבל פתאום את מפסיקה. למה?"
"אני... אני לא יכולה לסבול את זה", לחשתי.
בטח השתגעתי אם אני מדברת עם
טמפוגבר.
"תשמעי, לדעתי כדאי שתנסי את זה עם הרגל השמאלית הארוכה
והגמישה במיוחד. הוא ממש טוב, כי לא רק שהוא משחק לך בפנים עם
נקודת הג'י כמוני, הוא גם משחק עם הדגדגן", הטמפוגבר שלי אמר.
הודיתי לו, זרקתי אותו לשירותים והורדתי את המים. הוצאתי אריזה
חדשה. הפעם יצא לי טמפוגבר בלונדיני חטוב שדומה מאוד למתן.
איזה מזל שלקחתי את האריזה המגוונת!
הטמפוגבר הבלונדיני קרץ לי ואמר: "אני לא כמו הגברים האחרים...
איתי את תגמרי!"
החדרתי אותו לתוכי, והנעתי את השרירים בפנים עד שהם התהדקו
סביבו חזק.
כל גבר מתלהב מעצמו. השאלה אם יש לו ממה!
