אתמול בחטף,
כשהבטתי בך,
ראיתי אותה שוב,
נערה יפה, עלמה עדינה,
מבצבצת מתחת לשכבות.

הזמנים שעברו, שחקו,
אך היופי נותר,
בזוית חיוכך,
הרוך שבמגע ידך,
מרגיע, משכיח עולמות כאובים.

ושנינו, מתגלגלים עם השנים,
עם ילדינו בינינו.
סימני העיתים ניכרים בפנינו,
שערות שיבה וקמטים שחורשים את פנינו.

שוב מבצבצת מתוך החיוך אותה הילדה,
עדינה ויפה,
ואני, לי קשה להחליט,
מי מכן יותר אהובה,
העלמה היפה,
או זוגתי האישה?

את שתיכן מקרב לליבי,
כקמע השומר אותי,
את שלמות עולמי,
את שפיותי.