מיכה בן-מאיר / ניצב במרומי הארנבת |
שחצבתי מתוך הדממה
והיא מתחתי היא נשכבת
וכל כולה ערומה
והקיץ מחליף את החורף
ובאמצע אביב ושלווה
מסובבת אלי את העורף
מחכה למעט אהבה
ומיישר מבטי אל האופק
אל הים המעוטר גלשנים
ובוהה כבקצב הדופק
וחולם על חיים חדשים
היא שולחת לי יד מלטפת
ונושכת קלות את אפי
לחלום בא זמנה שוב ללכת
ואני שוב אשן לבדי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|