שלום לאלים, אם יש כאלו
שלום לחבריי, אם עדיין יש סיבה לאנשים להופיע
עכשיו שאני בצד השני של הירח
אני מחפש מילה אחת לגן עדן או כל מקום נקי אחר לשבת בו
הם לא יכולים לפנות אותי, אני קדוש, קדוש יותר ממוות והרס
וההבנה של "למה אנחנו כאן"
להרעיל את הצעירים,להרוג את הזקנים, ולשכוח מדוע אנו עדיין
הורגים בשביל המתים.
הקרב מתחולל עבור התמכרויות העתיד
ואם זה היה אחרת, לא הייתי כותב.
בלילה בתנועה
אני חושב בקול רם יותר מהמנוע שלי,מדבר אל הערפל בחלון
"הכל נראה חסר תועלת ונלעג". עכשיו הכל כל כך רציני
אבל שנים מעכשיו
נתהה כמה חשובה הייתה המכונית:
איפה מתת, בשביל מה מתת, כמה שילמו לך כדי לקנות את שעות יומך,
מה יקח כדי שתיוולד עבד, ותמות באותו מקום, עם אותו מבט אדיוטי
על הפרצוף.
הם ניצחו והם תמיד ינצחו כל עוד החיים יחקו אמנות גרועה.
