ככה היא הייתה
כשהיו רואים אותה ברחוב כולם
בתקופה הזו שלה
רק שלה
המיוחדת
ככה היא הייתה
צוחקת בוכה
חיוך מלווה במבט עצוב
צחוק מתגלגל מלווה בדמעות
סערה שפרצה בחוץ וסררה בתוכה
כך הייתה כל פעם
בתקופה הזו שלה
כשהיא איבדה את זה

ככה בגשם הייתה מטיילת אף אחד לא היה יודע מאיפה זה התחיל
רק אני יודעת מה קרה אותו יום
לפני שנתיים זה היה אולי קצת יותר
את היום הזה אני בחיים לא אשכח

גם הוא היה יום כזה כמו זה שעכשיו
יום של גשם עז ורוח נושבת בחוץ
לוחשת בשקט בשקט את סודות הלילה
אך אף אחד לא הבין אותם מלבדי
רק אני הבנתי מה קרה לורה

ורה הייתה עולה חדשה מרוסיה שהגיעה ארצה לפני שלוש שנים
היא הייתה ילדה מיוחדת במינה
בד"כ כאשר שומעים על מישהי רוסיה ישר חושבים
בלונדינית עם עיינים כחולות
אבל ורה הייתה שונה
היא הייתה מיוחדת
ורה נולדה ברוסיה אבל רק צד אחד שלה היה רוסי
היה לה אבא שכל שורשיו היו מרוסיה
שנים על גבי שנים
דורות רבים משפחתו שכנה באותה שכונה וותיקה בפודולסק שליד
מוסקבה
אבל אמה
אמה הייתה שילוב כה מיוחד של תרבויות
שונה לגמרי מאותו צד מסורתי של אביה
אמה הייתה בת לאם אוסטרלית ואב יפני
היו לה עיניים כחולות מלוכסנות מדהימות ביופיין ושיער שחור חלק
וארוך
את אותם עיניים יפיפיות הורישה לבתה היחידה ורה
לורה היה שיער בצבע דבש ועליו פסי זהב עדינים ברוב גוונים
ונגמר הוא בתלתלים עדינים שהיו תמיד מרקדים על גבה
היא הייתה כל כך יפה
כזו מיוחדת במינה
ממש כאילו הייתה בובה והיא הכי יפה בכל החנות
כשהגיעה אלינו ורה כולם רצו בחברתה
כי משכה כל כך הרבה תשומת לב בנוכחותה שאי אפשר היה להתעלם
ממנה ומהרצון הפנימי שבקע מיד - להכיר אותה
אך ורה הייתה מאוד שקטה
מאוד סגורה
ומאוד מסתורית
ולמרות הכל
ילד אחד לא ויתר על להכירה
והוא היה דווקא אלון
שנפשי כה חפצה בו

אלון היה הילד הכי מקובל בכיתתנו ובאמת שאין סיבה שלא יהיה
הוא היה חכם ואתלט מצטיין
הייתה בו רוח של מנהיג חיובי
הוא היה מצחיק ויפה תואר
ושבה אחריו את כולם
ובמיוחד אותי

עיניו הירוקות משכו אותי אליו כל רגע ורגע
וליבי היה פועם בקצב הליכתו
צעד- פעימה
צעד- פעימה

בכל יום בו ראיתיו בבית הספר הייתי חודלת מלנשום מספר שניות
מתפעלת מיופיו הכובש
נושכת שפתיי בכאב לב
כי לעולם לא יהיה הוא שלי
בטח ובטח שלא עכשיו

אלון ניסה להתקרב לורה בכל דרך אפשרית
הוא ישב ליידה בכיתה
היה בא לשבת מתחת לבייתה כל אחר צהרים
והיא- דבר לא אמרה לו
רק הביטה בו ושתקה
אך הוא לא וויתר
הוא המשיך לדבר אליה ללא משוב

ואיך היה חולם עליה כל הזמן
שיוכל ללטף פניה החלקות
להביט בעינייה המהפנטות
ולנשוק לשפתי השושן שלה

יום אחד קיבלה ורה מכתב מאביה שהיה ברוסיה
הוא נשאר שם בשביל משפחתו ואימה של ורה שנשארה שם במשך 17 שנה
החליטה שאינה יכולה יותר ועברה לישראל
במכתב כתב אביה כי היא מוזמנת לביקור בביתו בתוספת כרטיס טיסה
הלוך ושוב
כל זאת לא הייתי יודעת לולא קראתי את רישומי אימי הלוא היא
יועצת בית הספר שמייעצת גם למי אם לא ורה ובנפרד לאלון
ורה נסעה לאביה
אני זוכרת את היום שהיא עזבה
הפנים של אלון היו כהות ומאוכזבות
כמה רציתי לחבק אותו באותו רגע
אך לא העזתי

כשהגיעה ורה לבית אביה שבפודולסק קיבל אביה את פניה בחום
ואהבה
במשך כל חודש שהותה בילו ורה ואביה בכל אותם מקומות בהם היו
בשחר ילדותה
לקראת סוף הביקור אמרה ורה כי היא ממהרת הבייתה
תקופת המבחנים תחל בקרוב וכי יש לה חומר רב להשלים
אביה לא הסכים ולכן ברחה מביתו הישר לשדה התעופה
בתחילה אביה לא ידע לאן מועדות פניה וחיפש אותה בבתי המשפחה
רק לאחר כמה ימים נודע לו כי חזרה ארצה
כשגילה זאת בשדה התעופה כמעט והוציא כל חמתו על אותה מזכירה
זוטרת אך ברגע שנרגע החליט לקנות כרטיס טיסה לישראל
וורה
ורה כמובן לא ידעה זאת והמשיכה בחיה כרגיל

כמה שמח אלון כשהגיעה
ברגע בו דרכה רגלה הקטנה בכיתתנו רץ אליה והציפה בשאלות כפי
שתמיד היה עושה בניסיונו (שאם ניתן לציין הדי פתטי) לדבר איתה
ולהוציא מילה מפיה
והיא כמובן-שתקה

יום אחד שמעתי את אלון מספר לחבריו כי היום  בערב בשעה 7 לאחר
אימון הכדורסל שלו
הוא מתכוון ללכת לביתה של ורה ולהזמין אותה לצאת
החלטתי שאני חייבת לעצור את זה
איך אוכל לאפשר דבר כזה
אם יהיו שניהם חברים בזאת אוכל להכריז כי אין טעם לחיי
החלטתי ללכת לביתה שעה לפני ולהציע לה עזרה בלמידת החומר
כך לא יוכל אלון להציע לה לצאת
הוא ביישן מידי ולא יעשה זאת בנוכחותי
אני מקווה

הגיעה השעה 6
עמדתי מחוץ לביתה של ורה
לעשות זאת? אולי לא כדאי? נותרתי אובדת עצות
התחלתי לעלות במדרגות לכיוון דירתה של ורה
לפתע שמעתי מאחורי צעדים כבדים וממהרים
הסתובבתי וראיתי אדם מבוגר בסביבות שנות ה30 המאוחרות לחייו
גם הוא היה בכיוון לדירתה של ורה ונראה כועס מאוד
החלטתי לעלות עוד קומה ולראות לאן הוא נכנס
צדקתי
הוא דפק על דלת דירתה של ורה
לאחר כמה שניות פתחה ורה את הדלת וכשראתה מיהו האיש שעומד מולה
פערה פיה ואישוניי עיניה התרחבו
האיש נכנס לדירה ללא רשות וסגר אחריו את הדלת
ברגע זה ירדתי מהר במדרגות ונצמדתי לדלת
שמעתי כמה מילים ברוסית ונסוגתי לאחור
מה אני עושה? אני מצוטטת לשיחה של ורה עם אדם מבוגר? מה עולה
בדעתי? הרהרתי לעצמי ותהיתי אם ללכת
מחשבה זו נעלמה בין רגע כששמעתי את אותן צעקות
אני חושבת שאלו היו קללות ברוסית
בגלל שיש לי כמה רוסים בכיתה המרבים לקלל הבנתי שאותו איש אומר
לורה "אימא שלך זונה" או משהו כזה
לאחר מכן נשמע קול של סטירה חזקה ואז שמעתי את ורה בוכה
לא ידעתי מה לעשות
אותו אדם הרביץ לורה
אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לעשות דבר בנידון
התחלתי להילחץ ולנסות לחשוב על דבר מה אך לא עלה דבר במוחי
אולי להתקשר למשטרה? אך מהיכן אתקשר? הרי אין לי טלפון נייד
אלך לאחד השכנים
צלצלתי בהיסטריה בפעמון השכנים ממול אך אף אחד לא ענה ולא נשמע
קול מתוך הדירה
התחלתי לרוץ במעלה המדרגות לנסות לבדוק אם יש שכן אחר אך לפתע
שמעתי קול ירייה מתוך דירתה של ורה
מיד הסתובבתי וחזרתי ואז נעצרתי
אותו מישהו יכול לירות גם בי
מה לעשות? מה לעשות?! נלחצתי
אבל אולי ורה שם פצועה וזקוקה לעזרה
נכנסתי פנימה בסערה
לא האמנתי למראה עיניי
ורה עמדה שם מחזיקה בפניה מתנשפת ובוכה חולצתה קרועה ומכנסה
פתוח בחלקו
ועל הרצפה לידה שכב אותו אדם שראיתי 5 דקות לפני זה עולה
במדרגות

ואני עומדת שם חסרת מעש ולא יודעת מה לעשות
לפתע קרה דבר מוזר
ורה התחילה פתאום לצחוק
אבל לא צחוק רגיל
צחוק שהפחיד אותי מאוד
לפני שהספקתי להבין מה קורה ורה יצאה החוצה כרוח סערה
ושוב מצאתי את עצמי עומדת ואובדת עצות
התנערתי מההלם ומיד חיפשתי טלפון להתקשר למשטרה
לא היה טלפון בדירה
החלטתי לרוץ אחרי ורה החוצה
היה גשם חזק
לא רציתי לצאת מחוץ לשטח הבניין כי בשניה אהיה ספוגה במים
אבל לורה לא היה איכפת
היא יצאה לכביש
פרשה ידיה לצדדים
והמשיכה לצחוק
ולבכות
בגשם
צועקת "חופשיה סוף סוף חופשיה" בעיניים עצומות ומחייכות
היא התחילה להסתובב סביב עצמה כמטורפת
ואז הבנתי את פשר המכתב שכתבה לאימי

"אבא שלי לוקח את כל החופש שבי
הוא חוסם אותי
ועם זאת הוא הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה בעולם המטורף הזה
העובדה שאני כל הזמן צריכה להיות בעיניים פקוחות לקראת מה
שיבוא
היא שמשאירה אותי שפויה
הפחד הזה ממנו
הוא שמשאיר אותי שפויה
וכל זה- זה אבא שלי"

ומאז אותו יום היא חופשיה
חופשה מכאב
חופשיה משפיות
"חופשייה"
כך היא צועקת
מסתובבת סביב עצמה
בימי חורף קרים
כשגשם חזק יורד
כשהיא בוכה וצוחקת
עם חיוך מלווה במבט עצוב
צחוק מתגלגל מלווה בדמעות
כשסערה תפרוץ בחוץ היא תמיד תחדור אליה ותשרור בתוכה
וכך תהיה כל פעם
בתקופה הזו שלה
רק שלה