ברגליים כבדות וראש דואב והייתי כמו צל
זחלתי למיטה למצוא בחומה נחמה
התקפלתי בתנוחת עובר
דמעות חמות זלגו לכר הקר
שמעתי את נשימתי מהירה וחנוקה
מדי פעם נפלטה בלחש אנקה
ביום בו התחלתי להרגיש
ביום בו הפשיר ליבי האטום
ננעץ בו להב הסכין ללא רחם
פשוט ידעתי, וזו גדולתה של אינטואיצייה נשית
רק אישרתי בדרך לא חוקית
היום אני שונאת יותר מתמיד
קחי אותי אלייך חזרה קונכייה
אני מבטיחה אני מבטיחה
אהיה בתוכך כפנינת פרא אטומה
איש לעולם יותר שוב לא ייגע
את רגשותיי איש לעולם לא יידע
תני לי להסתתר שוב בתוכך
מוגנת וקרה ולחזור אל חיקך
אני מבטיחה
שלעולם לא אתן שוב אותך לנתץ ולרסק