אבא אמר לי פעם, שאני מוזר. הוא לא היחיד וזה קצת מכביד. זה לא
אשמתי, שאני זה אני, אני עושה שטויות, זה איש השטויות שבתוכי.
פעם סיפרה לי אלת האלים על כל מיני אנשים. חלק יפים, חלק
חזקים, חלק מהם ממש מוזרים. מאז הסיפור היפיפה שלה, ביקרו אצלי
כל מיני אנשים, כמו אלו מסיפורה.
הרבה פעמים שמעתי מגברת מזל אשר מסתתרת בלי סיבה או אבל. היא
אוהבת שיחים, ונמצאת בין העצים ומבקרת כל מיני אנשים. לפעמים
יש לה חיוך ולפעמים היא כועסת, אבל אין היא רואה את הכל, גם
כשהיא צוחקת. בחדרי לפני השינה באו שתי דמויות, אחד מהם נראה
כמו אישה. מר שכל מדבר מהר ואדון המצפון, הוא בהחלט לי חבר.
שניהם שולטים לי ברוב מעשי, עד שמשפיע הגורל. על אל הגורל
שמעתי רבות, סבא דיבר עליו כל כך הרבה בלילות. עוד סיפור לפני
השינה, אני זוכר איך שמעתי עם המון ציפייה. אל הגורל החליט
לפגושי במלאו לי מאה ושמונים חודשים. הוא סיפר כמה הוא מהיר
וחזק, ושאני ממנו אפילו לא אחשוב שאברח. הוא הפחיד ואיים ואז
נאמר 'לך מפה אל, לך מכוער'.חברי איש השטויות סילק אותו ממני
וסיפר לי סיפור על גברת נאווה בשם אהבה. שמה יפה כמו פניה והיא
הפכפכה כפי רגשותיה. אותה אמר הגורל שלעולם לא אפגוש, אבל איש
השטויות עוד נותן לי תקוות.
מדי פעם אני חושב על גברת המזל שם בשמיים, וגברת האהבה, שאחרי
חיפושים לא נמצאת גם במים. מר שכל ומר מצפון עוזרים לפעמים נגד
מר גורל שכל כך לא תמים. ואני לפעמים מנסה להבין למה בפי דברים
מטופשים, ולמה דברי מעשי יוצאים מפגרים.
לפני כמה זמן אמר הגורל שאת אחד מתפקידי השמיים אקח. גברת המזל
תשאר משונה והאהבה בפינה. אדון המצפון ישאר בבית ומר שכל
לחופשה. אל הגורל לעולם לא משתנה, ואני...
אני איש השטויות.

תסלחו לי על דברים מטופשים. תודה.